מחלת הנובל היא כינוי לתופעה שזוכי נובל הופכים למומחים כלליים ומאמצים ומקדמים מגוון תאוריות שאינם בתחום התמחותם ולעיתים הן מופרכות לחלוטין. מילטון פרידמן, בנאום הזכייה בנובל אמר: "ההכרזה על פרס הנובל הופכת את מקבלו למומחה לכל דבר ועניין. אני עצמי נשאלתי לדעתי על כל דבר, החל מתרופה להצטננות ועד שווי השוק של מכתב חתום על-ידי ג'ון פ. קנדי. מיותר לציין שתשומת הלב מחמיאה, אבל גם משחיתה". אסתר דופלו זכתה בנובל בזכות השילוב של יזמות, חריצות, אכפתיות והבנה טובה של סטטיסטיקה. לא בזכות הבנה עמוקה בכלכלה. חשוב להבין מה היא עשתה, ולמה מגיע לה המון קרדיט על זה, ולהבין שבין זה לבין הניתוחים הכלכליים שלה (הפעם בראיון בגלובס) הקשר הוא חלש מאוד. אורי פסובסקי, "זוכת פרס נובל אסתר דופלו בראיון בלעדי: הייתי ברוסיה כשנולדה האוליגרכיה. בגלל זה הפכתי לכלכלנית", באתר גלובס, 19 למרס 2023. התרומה שלה (עם מייקל קרמר ואביג'יט בנרג'י שחלקו אתה את הפרס) היא תרומה יוצאת דופן במסגרת פרס הנובל (כן כן, ידוע שזה לא באמת נובל). בשונה מכמעט כל חתני הפרס האחרים, שקיבלו את הכבוד בגלל תרומתם להבנה של תיאוריה או מנגנון חשוב בכלכלה, דופלו ושותפיה זכו בפרס (כך אני טוען - זה לא בדיוק הנימוק של ועדת הנובל) על קידום שיטת מחקר. לא שהם המציאו משהו חדש, הם קידמו גישה: בואו נעשה במחקר על כלכלת עוני מה שעושים במדעים אחרים - ניסוי מבוקר. כמו שבודקים ברפואה אם תרופה עובדת (נותנים לחלק את התרופה ולאחרים פלצבו), כך בבדיקת מדיניות לסיוע לעניים. הגישה כמובן רצויה. אין טעם לשפוך מאות מיליוני דולרים על תוכניות סיוע שונות, למשל טיפול לילדים נגד תולעי מעיים (הסיבה שגם קרמר קיבל את הפרס), או תמריצים למורים, או מענקים כספיים, או הלוואות בריבית נמוכה, והרשימה עוד ארוכה וכוללת מאות התערבויות (תרופות), בלי קודם לבדוק, בעלות נמוכה בהרבה, אם זה עובד. כן, על זה הפרס. אם נחזור לדוגמת התרופה, ואם אגזים בצורה מעט לא הוגנת, דומה הדבר להענקת הפרס למי שבדקו אם תרופה עובדת, גם אם לא הם פיתחו את התרופה. ולמרות שאני מכיר אישית ומחבב את כל שלושת הזוכים, קשה לי להתווכח עם רבים הטוענים שהפרס היה מוזר, אפילו ממש לא מוצדק, ולמצער מוקדם מידי. לרוב מעניקים את הנובל שנים רבות לאחר שהאבק שקע והתרומה ברורה. למשל, ג'וש אנגריסט שהיה המדריך של דופלו בדוקטורט קיבל את הפרס לפני מספר חודשים בעיקר על מחקר שהוא עשה עוד לפני שדופלו הייתה סטודנטית לדוקטורט. פול רומר קיבל את הפרס על תרומתו למחקר בצמיחה כלכלית 30 שנים לאחר פרסום המחקר. 30 שנים זה מעט חריג אבל זה הכיוון. הכרתי את אסתר (וגם את קרמר ובנרג'י) בשנה שהייתי בפוסט דוקטורט ב-MIT. אני בהחלט זוכר איך בסמינרים הרבים במוסד היו לה הערות מצוינות על מחקרים אמפריים. היא הייתה כוכב עולה עוד לפני סיום הלימודים וכולם האזינו לה בקשב רב. אבל בדיון על תאוריה כלכלית היא לא אמרה כלום. נראה כאילו זה פשוט לא עניין אותה וכפי הנראה היא גם הבינה שאין לה מה לתרום בנושא. אבל היום מי שיקרא את הראיון אתה (קישור מעלה) יקבל את הרושם שהיא מומחית כללית לכלכלה. אז היא לא, ואם מתעלמים מההילה וקוראים את הראיון קל לראות שיש שם הרבה טענות מאוד ספקולטיביות, לעיתים טענות שעומדות בסתירה לעובדות חשובות, ולעיתים אפילו בסתירה לטענות שלה עצמה. האם הארכת דמי האבטלה בישראל בזמן הקורונה לא יצרה מצב שבו מעסיקים רוצים עובדים ולא מוצאים לצד אבטלה גבוהה של מקבלי דמי אבטלה? נדמה לי שכן. אבל דופלו טוענת שבאופן כללי כלכלנים חושבים שאנשים מגיבים לתמריצים כספיים אבל במציאות אנשים עובדים או לא בלי קשר למענקים כספיים, אפילו אם הם מותנים בהימנעות מעבודה. אז נכון, יש מחקרים שמוצאים תופעה כזו או אחרת, ולפעמים הפרדיגמה המקובלת בכלכלה אינה נכונה, ובוודאי שבני אדם לא רק מגיבים לתמריצים כספיים, אבל לפעמים גם יש הטיה במחקר ובפרסום (אלפי מחקרים שמראים שבני אדם מגיבים לתמריצים כספיים לא מקבלים את תשומת הלב שיקבל מחקר אחד שמוצא שאין תגובה). במיוחד בולט לרעה בראיון הניגוד בין הטענה של דופלו שבמקרים רבים אנשים פשוט לא מגיבים לתמריצים לבין הקלילות שבה היא טוענת שאין בעיה לשכנע אנשים לעבור מרכב פרטי לאופניים. יש בראיון עוד טענות רבות שהן בתחום שבין ספקולטיבי לכנראה ממש שגוי. אבל אסתפק בזה. רק אציין שלא אני המצאתי את הביקורת הקונקרטית על דופלו ועמיתיה. רבים טוענים (המפורסם שבהם חתן הנובל בכלכלת פיתוח אגנוס דיתון) שבעוד שהניסויים של דופלו מאוד מוקפדים, ההקפדה על זהירות ודיוק נשמטת כשהם קופצים למסקנות. כרגיל, מילטון פרידמן צדק.