אירוע מסדר גודל של הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא "שבר" ברציפות ובאופי היחסים הבינלאומיים (יחב"ל). בהתחשב בעובדה ששבר זה טרם חשף את מלוא השלכותיו והשפעתו, קיים קושי להעריך את הווקטור שבכיוונו ינוע העולם לאחר שישקע האבק על ליבת השבר ויתאחו השברים לכלל ליבת יחסים חדשה. אולם, כבר עתה ברור שהאירוע מצביע על שינוי מתהווה בסדר העולמי וביחסים שבין מעצמות ומדינות.
התייחסות ראויה למגמות בשלב זה של התהליך תהיה להתמקד במספר אופציות הנראות כסבירות ביותר ולנסות להתוות לאורן את הצפי, מבלי להניח את כל "הביצים" בסל אחד. הנחות אפשריות בעיני הן:
א. ארה"ב שוקעת אחרי שאירופה שקעה כבר בסוף המאה ה- 20. לפיכך נתפסה בלתי מוכנה למהלך הרוסי וחסרת נכונות להתמודד מולו התמודדות אפקטיבית - בלימת שימוש בכוח באמצעות כוח. מצב זה איננו בן חלוף ויעצב את המשך היחב"ל במאה ה-21. ב. רוסיה נחלשה מדי בתהליך התפרקותה של בריה"מ ואינה מוכנה למציאות שהחלשות זו כפתה עלייה של "מעצמה מסדר שני". בעניין זה פוטין איננו חריג אלא מייצג זרם רוסי לאומי שישפיע על היחב"ל גם בהמשך המאה ה-21. ג. הא-סימטריה בין ארה"ב והמערב לרוסיה כיורשת בריה"מ, מתחילה עתה לתת את אותותיה המובהקים ביחב"ל. זו מתבטאת במיוחד בעוצמות המעצמתיות "הרכות": כלכלה, השפעה פוליטית ותקשורתית ודמוגרפיה. במשבר הנוכחי הביאה אוקראינה לכלל ביטוי את העובדה שהחולשה בתחומים "הרכים" מאלצת את הרוסים לבחור בתחום הצבאי "הקשה" כדרך למימוש מטרותיה הבינלאומיות, ואין היא נרתעת מא-סימטריה זו. ד. הופעתן של מעצמות חדשות (בשלב זה בעיקר סין והודו) בזירה העולמית, באה לכלל ביטוי גלוי במשבר זה בעיקר בצורה מרומזת וממותנת. אולם הלקח שנלמד מהמהלך הרוסי צפוי לחזור ולהופיע בסיכסוכים נוספים (טאיוואן, למשל) וביחב"ל בכלל, כלגיטימציה לשימוש בכוח קונבנציונאלי בסכסוכים בין מעצמות.
1 ה. חידוש המלחמה הקרה המתלווה להתגוששות הבין-גושית החדשה יוביל לבלימת התפתחות הגלובליזציה שהייתה ועודנה אחד מעמודי-התווך של ההגמוניה האמריקנית. לארה"ב תהיה זו פגיעה בהגמוניה המעצמתית אבל גם הזדמנות לשיפור וחיזוק הדמוקרטיה מבית. שכן, גלובליזציה מפוררת את הדמוקרטיה כאשר היא מעבירה מהציבור והמפלגות הפוליטיות את כוח ההכרעה לשליטת "הדיפ-סטייט", רשתות התקשורת ובעלי ההון הגדול.
הליכתה של רוסיה לעבר השימוש בכוח צבאי קונבנציונאלי בכדי לאלץ את אוקראינה לקבל את עמדותיה מוכיחה על חולשה מעצמתית יחסית
2. בניתוב מהלכי המלחמה, תצטרך רוסיה להתחשב בעובדה זו ואפשר שהיא תוביל גם למימוש כוונותיו הנוספות של פוטין בעיצוב גבול הביטחון המערבי שלו מול ארה"ב ונאט"ו.
בהפעלת הכוח הצבאי נגד אוקראינה מול וחרף איומי המערב, הפגינה רוסיה תכונות העולות בקנה אחד עם שאיפותיה המעצמתיות המוצהרות, שעה שהמערב נתפס בחולשתו להמיר נוחיות ורמת חיים, לפחות באופן זמני בכדי לחסום שינוי מציאות עולמית ע"י שימוש בכוח. רוסיה מאידך נחשפה בחולשתה ותלותה היחסיות במערב בנושאי דמוגרפיה, הכלכלה והסחר הבינלאומי חרף ההכנות שעשתה למלחמה. לפערים אלה תהיינה השלכות משמעותיות על מדיניות הצדדים כבר בעתיד הקרוב ואפילו עוד לפני שוך הקרבות.
סין והודו הן המעצמות העולמיות העולות. לקחיהן ממלחמה זו ושיתוף הפעולה שלהן עם רוסיה או המערב ליישום לקחיהן ממנה - יקבעו את מערכות היחסים העולמיות בהמשך המאה ה-21. ראוי לישראל, שנקלעה לדילמה לא פשוטה באירועים אלה ביחסיה עם רוסיה וארה"ב שתהיה ערה וזהירה באשר להתפתחויות המורכבות הצפויות בעקבותיו. רמות וגיוון הא-סימטריה המסתמנת בעוצמות הלאומיות של המעצמות בהווה ובעתיד הקרוב, ישפיעו על היחב"ל. לכך תתווספנה ההשלכות הבאות:
- הופעתן בזירה העולמית של מדינות (סמי-מעצמות) גרעיניות נוספות, שהעולם המגורען מאז מלחמת העולם השנייה ובהשפעתה, כשל במניעת התגרענותן דוגמת צפון-קוריאה ואירן. לצידן של אלה קיימות עוד כ-10 מדינות שלהן ידע מדעי ותשתית טכנולוגית הדרושים לפיתוח נשק גרעיני, אלא שבחרו או "שוכנעו" לפי שעה לא לעשות בהם שימוש. ככל שיגדל האיום של מדינות מגורענות "חסרות-רסן", כך יגדל התמריץ של אלה שריסנו עצמן להסתלק ממדיניות הריסונים. ארה"ב שנטלה על עצמה את האחריות לפעול למניעת הפצת נשק גרעיני בעבר, מגלה כיום רפיסות וחוסר נכונות למלא אחריות זו.
- מרוץ חימוש גרעיני במזה"ת - מדיניות ארה"ב והמערב מול אירן3 מדרבנת, כפי שגם הכריזו מדינות אחדות במזה"ת - סעודיה, מצרים, טורקיה ועוד - כוונה ונכונות לפתח יכולות גרעיניות משל עצמן. למדינות אלה יכולות פוטנציאליות לקדם פרויקטים צבאיים בתחומים אלה. מאמצים קודמים באזור מצד עירק וסוריה, חיסלה ישראל בעודם באיבם בתקיפות צבאיות. את זו של לוב, הצליחה ארה"ב לנטרל בטרם חוסל השליט האקזוטי קדאפי ע"י האירופים ועם הסתלקותו ירדה מן הפרק. ככל שמתרבים הזרעים ונחלשות פעולות הסיכול, גדלים הסיכויים להופעתם בפועל של נבטים "רעילים"; עוד אחד מסימני החולשה היחסית של המערב בראשות ארה"ב ועוד לקח קריטי לישראל.
- התלכדות של מעצמות ומעצמות-אזוריות לגושי-משנה. - בעולם דו-קוטבי נחלק העולם בפועל לשני אזורי השפעה מובהקים עם תחומים אפורים רבים ביניהם; מצב פשוט יחסית. ככל שגדל מספר המעצמות הגדולות ומתאזנת עוצמתן היחסית מול "שותפותיהן" לקבוצה, גדלים הצורך והנטייה לפתח גושים ובריתות שיגדילו את ביטחונן היחסי. נראה שמגמה זו מסתמנת כבר עתה במשבר בין רוסיה לאוקראינה, כשסין היא עדיין שותפה, "בלתי-מזדהה" של הראשונה שעומדת פנים אל פנים מול ארה"ב ונאט"ו (בעיקר אירופה המערבית).
מבחינה דמוגרפית וכלכלית נמצאת רוסיה בנחיתות מובהקת מול ארה"ב ונאט"ו. מאידך-גיסא, לאור השאיפות הסיניות במזרח הרחוק שאחת החשובות שבהן היא החזרת טאיוואן לשליטתה הרי שברית עם רוסיה המצמצמת את יכולתה של אירופה לסייע לארה"ב במזרח הרחוק, הינה מדיניות מתבקשת. דומני שמשבר מסוג זה הוא אחד האירועים המסתברים ביותר בשנים הקרובות על-רקע ניסיון משבר קוריאה בעבר ואוקראינה בהווה. במשבר האחרון כשלו ארה"ב ונאט"ו בפירוש כוונותיה של רוסיה; האם יחזרו על אותה שגיאה גם בטיפול במשבר טאיוואן מול סין?
עקרון-יסוד בניהול מלחמה שעליו עמד כבר סון-טסו הסיני לפני כ-2500 שנה הוא שהצבת הכוחות העומדים לרשות מנהיג צבאי בעמדות הטובות ביותר לניהול המערכה שלפניו, עשויה להכריעה עוד בטרם החלה. סין היא כבר עכשיו שחקן עולמי. הודו מאידך היא שחקן שבדרך ולה פוטנציאל להפוך למעצמה עולמית כמעט מכל הבחינות. חולשתה העיקרית כיום היא כלכלית ופוליטית אך נראה שעובדה זו משתנה כבר עתה ותואץ משמעותית בעשור הקרוב. משיתרחש, יקרה הדבר בהדרגה ולא באירוע בודד והודו תהפוך למעצמה העולמית הבאה כ"משחק הכוחות" יסתבך בהתאם.
בתהליכים עולמיים אלה, מעמדה של ישראל קשור במצב הגיאו-פוליטי במזרח התיכון ובמקומה ומעמדה בו. הכיוון שהתפתח עם "הסכמי אברהם" הוא כיוון נכון ורצוי והשאלה החשובה היא עיתוי והיקף. יציאתה של ארה"ב מהאזור חייבת לצמצם את התחשבותה של ישראל ב"גחמות" אמריקניות תאורטיות אבל לא לבלבל את אלה עם אינטרסים אמיתיים. עליה להרגיל את ארה"ב להתנהלות חדשה שלה, שהיא פועל יוצא מההחלטות האמריקניות. יצירת ברית אזורית שתהווה נדבך מייצב מול אירן וטורקיה ה"אימפריאליות" היא מגמה נכונה. הקמת מדינה פלשתינית בתוך שטח א"י המערבית - היא שגיאה אסטרטגית קריטית.
4 ברית אזורית יכולה להיות פרו-אמריקנית אם ארה"ב לא תרחיק אותה ממנה "בכוח" אולם אין היא אמצעי להשלמה עם הפלשתינים, אלא דרך לייצב גוש נגדי לשני הכוחות האזוריים החזקים ביותר, עקב מדיניות ההתפשטות שלהם. האיום האירני על ישראל מחייב אותה שתקיים דרך קבע יכולות צבאיות משל עצמה במטרה להשמיד איום זה עם שותפים או בלעדיהם, כפי שעשתה בעירק וסוריה; יכולותיה הכלכליות ד'היום מאפשרות זאת.
רק כחוליה משמעותית במסגרת אזורית, תהיה ישראל בעמדה בעלת ערך וחשיבות גלובליים ולא תישחק כליל במשחקי הכוחות הצפויים גם באזור זה.
5