רציתי לומר לארבע המשפחות שעולמם חרב, מהשמיים תנוחמו, כי אין בכוחו של אדם לנחם את ההורים האבלים, הילדים המתים-חיים, הנכדים החסרים, החברים המתגעגעים. רציתי לומר תודה לשני האזרחים הנפלאים אשר ביצעו את צו מצפונם ולא נכנעו למשפטיזציה אשר פשתה בחברה הישראלית, מול האזרח הישראלי - בדואי הטובח בשם שנאת היהודים. ההיסוס הנובע בעיקר מהחשש שיעמדו לדין.
רציתי לומר לסגן שר הביטחון, תתבייש. הבדואים בנגב זכו למיליארדים ממדינת ישראל, אין שום קשר בין הרצח של הטובח הבדואי לאפליה אמיתית או מדומה. אמירות אוויליות מן הסוג הזה הן כשמן בעצמות המחבל הבא. רציתי לומר לראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו כי: "המשכיל בעת ההיא ידום", הזיכרון האנושי קצר, אך לא עד כדי כך שיישכח מתי התרסקה התרסקות מפוארת המשילות בדרום, מתי הרים הטרור הבדואי, הטרור הכלכלי, הלאומני, הביטחוני, ראש.
רציתי לומר להנהגה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים, התעוררו, אולי לא הרגשתם, איך ביישובי הבדואים החליפו את מדי צה"ל של טובי הלוחמים הבדואים, בצריחי המסגדים שצצו כפטריות אחר הגשם בעבודה שיטתית של התנועה האיסלאמית. רציתי לומר להנהגה הישראלית הנוכחית, הרהרו על שינוי סדר העדיפות. העבירו את הכוחות הרבים מחומש ומעוז ציון לדרום להשבת הביטחון האישי לתושבי הדרום המופקרים.
רציתי לומר להנהגה הישראלית בממשלת השינוי, עומדת בפניכם הזדמנות ממשית. פעילות שיטתית, אינטנסיבית, עוצמתית, עשויה לחזק את האמון של רבים בממשלת כלאיים זו. רציתי לומר להנהגה הישראלית ולמערכת המשפט, אכיפה ושוב אכיפה. אכפו את החוק, את הבנייה הבלתי חוקית, את הפוליגמיה, את העבריינות הקשה, את הרצח בין השבטים, לא כהמלצה כי אם כחובת המלכות לאזרחיה. אכיפה לא סלקטיבית.
רציתי לומר לכבוד השופט ששחרר את הטובח הישראלי-בדואי, שנה טרם סיום ענשו הקל, על שותפות בהתארגנות של תא דאעש במדינת ישראל, בדוק הסבה מקצועית. רציתי לומר לשר לביטחון פנים הפעל נא מעת לעת את מה שיש בין האוזניים, אל תחייה מתים, אל תתבדח על קורבנות הטבח, שנן באדיקות: "גם אוויל מחריש לחכם ייחשב".
מעשים ולא דיבורים רציתי לומר להנהגה הערבית בישראל ובחברה הבדואית, אל תגנו, פעלו, הפסיקו לחבק מחבלים משוחררים, הפסיקו לתת רוח גבית להסתה הפרועה נגד היהודים ומדינת ישראל עצרו רגע לפני שאתם ממהרים לסוכות רוצחי יהודים ללחוץ ידיים, אל תכבסו את המילים, מחבל הוא מחבל, טרוריסט הוא טרוריסט, טובח הוא טובח.
רציתי לומר להנהגה הי.ראלית על כל גווניה, דעותיה ואידאולוגיה, אל תשתתפו בצער ואל תשלחו ברכת החלמה לפצועים, פעלו במעשים ולא בדיבורים. את המשילות לא מחזירים בנאומים בקול סמכותי, בהבטחות שאינן מחזיקות מים, בהזרמת כוחות בבחינת הסוסים שברחו מזמן מהאורווה. רציתי לומר שהגיע הזמן לשנות משוואה, שוברת המציאות של ככלב השב לקיאו. לצד השבת משילות, לצד חיזוק הגורמים המתונים, המבקשים להשתלב בחברה הישראלית, התומכים במדינת ישראל, לשנות את זרזי ההרתעה בכל התחומים מהתגובה הצבאית, המשפטית, המדינתית. רציתי לומר שאפשר לחסוך את חגיגת ההצעות הפופוליסטיות, מעונש מוות למחבלים, משלילת האזרחות, בגירוש כל בני המשפחה, ועד להריסת הכפר ממנו יצא הטובח.
רציתי לומר, נועדנו לחיות יחדיו, בשותפות בהשתלבות, אלו יכולים להיות חיים של גן עדן או חלילה חיים של גהינום, הדבר אינו תלוי אלא בנו, בני הארץ הטובה הזו, בלבד. רציתי לומר שעוד רגע קט תמלא שנה לפרעות תשפ"א, חובה לזכור את ימי הזעם והמרד של חלק מהאזרחים הישראלים, השכנים מאתמול שהיו לשונאים צמאי דם. אסור לעטוף בצלופן של קיטש סכריני את אירועי הדמים, פרעות השנאה של חלק מערביי ישראל אעשר רצחו יהודים הציתו בתים, שרפו רכבים,העלו בלהבות בתי כנסת, רדפו יהודים, צרו על שכונות, הטילו מורא, אימה ופחד, בעיקר חוסר אונים ותחושת הגלות במלא עוצמתה.
רציתי לומר שבגליל מתקיים תהליך איטי אך שיטתי וברור בכיוון של חוסר המשילות. זה הזמן למדיניות ברורה כנגד המגמות המתבהרות. ראוי שמה שמתחיל בפרוטקשן - דמי חסות, באלימות, הפקרות, גניבות מבסיסי צה"ל יבשיל ללאומנות אנטי מדינת ישראל. רציתי לומר שרמדאן זהו חג ומועד ולא ימים של פורענות ודם, רציתי לומר שמזרח ירושלים היא חלק ממדינת ישראל ולא קן צרעות של טרוריסטים מבטן ולידה, רציתי לומר שבשכונת שמעון הצדיק יש מקום ליהודים ולערבים. רציתי לומר שאם המציאות המורכבת אך הפשוטה לא נהירה אנחנו בבעיה אשר סופה מי ישורנו.
רציתי לומר שמעולם לא היו פתרונות קסם בסכסוך היהודי-ערבי, ונדמה כי גם לא יהיו. המציאות שלנו מחייבת אותנו, יהודים וערבים, לבנות גשרים קטנים, להרחיב בכל פעם מחדש את המכנה המשותף, הבסיס האיתן והיחיד לאפשרות של חיים משותפים מתוך כבוד. רציתי לומר דווקא בשבוע הכואב והעצוב, הנורא והמייסר, שהטובח רצח את היהודים שנואי נפשו, אבל תפילתי שהנקלה הטרוריסט לא יצליח לטבוח את הסיכוי והתקווה לחיות ביחד עם כל המורכבויות והאתגרים.
