הפתרון של ווינדוורד מוטמע בקרב לקוחות בינלאומיים, בהם יבואנים, שההגבלות על סחורות מרוסיה יצרו אצלם לא מעט אתגרים ומשברים, שהמשמעות שלהם היא התייקרות עלויות ההובלה. המערכת מסייעת להם בכך: היא מאפשרת להם לאתר נמלים חלופיים וחברות ספנות שאינן רוסיות.

בעוד שהחברות הישראליות מספקות לעולם את הפתרונות הטכנולוגיים הכי חדשניים, ממשלת ישראל נמצאת מאחור, עם הרבה ביורוקרטיה. יש סיכוי שהאתגר העצום שניצב לפנינו בסיוע לפליטים מהמלחמה שאינה נגמרת יחשל אותנו, ונצליח להיות אומת חדשנות גם בשירותים הממשלתיים והציבוריים בכלל

סיפור נוסף שפרסמנו השבוע, שקשור למלחמה באוקראינה, הוא זה של פעילות אגף מערכות המידע של הסוכנות היהודית, שמתנדבים שלה נמצאים בגבולות של מדינות הגובלות עם אוקראינה ומגישים את הסיוע הראשוני לפליטים שרוצים לעלות לישראל על-פי חוק השבות ואחרים שיש להם זיקה כלשהי אליה. המנמ"ר, דב יהב, הוביל שורה של תהליכים מבוססי טכנולוגיה, מערכות מידע ותקשורת, שאפשרו את הפעילות הזו של שליחי הסוכנות. כאן שיחקה לטובתם העובדה שחלק מהמערכות כבר פותחו לפני כן, לטובת אירועי קיצון אחרים, אבל היה צריך להתאים אותן להיקף המיוחד והשונה של האירוע הטרגי הזה. מערכות המידע מזהות את הפליטים, יחד עם מערכות מרכזיות אחרות בסוכנות, ומשם אפשר להמשיך הלאה בתהליך. השבוע גם למדנו שבניגוד לגופים לא ממשלתיים, החדשנות בממשלה לא ממש מסייעת לטפל ביעילות רבה יותר בפליטים, לפחות באלה מביניהם שיכולים להיות מועסקים בהיי-טק הישראלי, המשווע לכוח אדם מקצועי. יש בירושלים הרבה מאוד רצון טוב, וגם תוכניות למכביר, אבל עדיין, קצב היישום שלהן איטי. בדיון שנערך בוועדת המשנה להיי-טק של הכנסת עלה שאין לאף גוף רשמי מספר מדויק של אותם אוקראינים שיש להם רקע בהיי-טק, ושרוצים לבוא לארץ ולהשתלב בענף כאן. רק שתי היי-טקיסטיות צעירות מתנדבות, סופיה טופולוב לוז ותמר אברמסון, הציגו נתון ודאי, גם אם לא מראה את כל התמונה: הן יצרו בסיס נתונים של 6,000 פליטים מאוקראינה שיש להם פוטנציאל להצטרף להיי-טק הישראלי. איך הן יודעות? הן פשוט איתרו ודיברו איתם. יו"ר ועדת המשנה, ח"כ רון כץ, פנה לנציגי הסוכנות ומשרדי הממשלה, והציע להם לדבר עם שתי הצעירות, ובכך לקדם את הרעיון של יצירת מסלול ירוק לאנשי היי-טק. מסלול שכזה יכול לתרום לצמצום המחסור החמור בכוח אדם בתעשיה, שמשפיע על כל המשק ומאיים לפגוע ביכולות הפיתוח והייצוא של חברות הטק הישראליות. כמו במקרים דומים, גם כאן, המסר לממשלה היה לשחרר. להוציא החוצה תהליכים ולשתף חברות אזרחיות מתחום ההיי-טק, שיודעות להתאים את עצמן למציאות המשתנה ולתת את המענה המהיר. המציאות רצה הרבה יותר מהממשלה, אמר ח"כ כץ, ואם לא נדע לשלב ידיים בין כל הגופים, חלק גדול מאותם אוקראינים, מהנדסים ואנשי תוכנה, ילכו למדינות אחרות. אחת מהן עלולה להיות איחוד האמירויות הערביות: בדובאי הצליחו להתגבר על הביורוקרטיה והם מנפקים אשרות כניסה ועבודה למהנדסים בתוך ארבעה ימים בלבד. גם אומת החדשנות הישראלית יכולה לעשות את זה, אם היא רק תדע להתגבר על הביורוקרטיה הממשלתית. יש כאן הדגשה נוספת, שלא לומר העצמה, של נקודה שכבר דובר עליה לא מעט: הפער העצום בין החדשנות הישראלית לממשלת ישראל. זה בא לידי ביטוי גם בעובדה שבעוד שהחברות הישראליות מספקות לעולם את הפתרונות הטכנולוגיים הכי חדשניים, ממשלת ישראל נמצאת מאחור, עם הרבה ביורוקרטיה. יש סיכוי שהאתגר העצום שניצב לפנינו, בישראל - הסיוע לאלה שמושפעים לרעה מהמלחמה שאינה נגמרת - יחשל אותנו, ונצליח להיות אומת חדשנות גם בשירותים הממשלתיים והציבוריים בכלל.