לצערי הרב מדינת ישראל עושה טעות קשה מאוד ברמה הערכית והמוסרית, ומתייצבת בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הטבח הזוועתי במחוז קייב - בבוצ׳ה, באירפין ובהוסטאמל, שבו נטבחו בספירה עדכנית ע"פ החשד 410 אזרחים ע"י הצבא הרוסי - מחייב אמירה ישראלית ערכית ברורה, חדה וחד-משמעית.
לצערי לא ממש התרשמתי מהגינוי הרפה של שר החוץ לפיד, שצייץ משהו כמי שכפאו שד, וגם לא מדברי שר האוצר ליברמן. אצל שניהם בלט הריפיון המוסרי, והפחד המצמית לצאת באופן ברור וחריף נגד תמונות הזוועה שלא מפסיקות לצאת ממחוז קייב. הפחד המצמית מרוסיה גורם לשרי הממשלה לריפיון מוסרי וערכי מסוכן, עד שלא חשבו אפילו לרגע למשל להצטרף לקריאה באשר לצורך לחקור ולבדוק באופן מסודר את הזוועות.
הגישה הישראלית צורמת מאוד ברמה הערכית מוסרית, כי יש מצבים שבהם גם האינטרסים צריכים לזוז הצידה. במשך שנים למשל אני קורא להכרה ישראלית רשמית ברצח העם הארמני למשל, משום שאני מאמין שעל ישראל חלה חובה מוסרית וערכית ממדרגה ראשונה, ודאי בהתחשב בזכרון השואה והפשעים האיומים שבוצעו נגד העם היהודי, להכיר במעשי זוועה שבוצעו נגד עמים אחרים.
הניסיון הישראלי הנוכחי ללכת בין הטיפות ולהתעלם מהמציאות לא רק רע ערכית ומוסרית - הוא פוגע בישראל עצמה, ואסביר: אין לישראל את הפריבליגיה להתעלם מסבל נורא ומעשי זוועות שחווים עמים אחרים. מדינת ישראל בעצמה יוצאת ובצדק נגד כל גילויי אנטישמיות ברחבי העולם או חלילה תקיפות אלימות על-רקע אנטישמי, או דורשת בצדק לגנות פיגועים קשים נגד אזרחיה שלה - אבל איפה הצד השני של המטבע? אי-אפשר לדרוש את כל זה ואז להתעלם ולטמון את הראש בחול אל מול מעשי טבח זוועתיים באוכלוסייה אזרחית באוקראינה "כדי לא להרגיז את רוסיה". אי-אפשר להיות מוסרים וערכיים רק כשנוח ומתחשק, או מסתדר ומתאים גיאופולטית. מוסריות היא ערך שלם בפני עצמו, וכדאי מאוד שישראל תהיה בצד הנכון של ההיסטוריה, ותפסיק לפחד מהצל של עצמה. בלי אבל.
ואם מישהו רואה במקרה את רה"מ נפתלי בנט, אולי כדאי שיזרוק לו גם איזו מילה שקרו דברים איומים ונוראים ואולי כדאי שהוא יתייחס אליהם, כמי שרואה עצמו כאדם מוסרי.
