אנו נחשָׂפים לחייהָ של רחל ב"חוות העלָמות" ביוזמת חנה מייזל, לעבודת האדמה ברחובות, לשָהות שלהּ בירושלים (הנביאים 64) עקב מחלתה, וגם לימי המחלה בדירתה (רחוב בוגרשוב 5) בתל אביב.
החוויות הישְׂראליות שלהּ נותרו חקוקות בה בשיר "ואולי לא היו הדברים מעולם":
מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים
שֶׁל קָצִיר,
בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת
לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?
רחל בתוך עגלה עמוסת אלומות: הלֹא לשֵם כך באה לארץ, לקַחת חלק בַּחיים של החלוצים! וכך במיטת מחלתה, אלה הזיכרונות הפוקדים את רחל, והם מלווים את הצופים במופע של אורי מילשטיין ונאוה שפיצר.
גם פרשת אהבתה לזלמן שזר והעצב על הניכּור שלוֹ בימיהָ הקשים עולה במופע זה. וכן אהבתה הגדולה למיכאל ברנשטיין, הסטודנט מרוסיה, שאותו פגשה בלימודיה בטולוז (צרפת). אהבתה זו הֵניבה את השיר "זמר נוּגֶה", שזכה להיות מוכָּר כ'שיר המילֶניום' של הזֶמר העברי הישראלי, בלחנו של שמואל קראוס:
הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
תִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ -
קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
תֵּבֵל זוֹ רַבָּה וּדְרָכִים בָּה רָב.
נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד.
מְבַקֵּשׁ אָדָם, אַךְ כּוֹשְׁלוֹת רַגְלָיו,
לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד.
אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ.
החוויָה הטעונה ביותר בַּמופע היא המסע של רחל, סמוך למותה להיפרד מנקדימון אלטשולר. נקדימון היה אהבתה הראשונה ברחובות. בתוך הקשר ביניהם, הוא מַסיע אותה בעגלה לחיפה, להיפגש עם חנה מייזל. מתברר שהמופע מתקיים בין שתי עגלות.
בימיהָ האחרונים, רחל יוצאת במצוות הרופא לגדֵרה, שם היה אז בית מרפא לחולי שחפת. שם היא מסיימת את חייה. היא מבקשת מן העגלון לסְטות מן הנתיב לרחובות, כדי להיפרד מנקדימון. הוא יוצא אליה מן החַווה שלו ברחוב עזרא ברחובות. הוא רואֶה שֶלד אדם, והוא דומע למראֶה עיניה הכחולות. זה קורה באפריל 1931.
אלטשולר סיפר בעדותו לאורי מילשטיין: "ראיתי לפני שֵבר אדם, כולו עצמות, ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד שהביע דְבר מה והוכיח כי לפניי ניצב אדם שעדיין חי". רחל אמרה לו: "נקדימון, התכירני"? וכשהעגלה יצאה לדרכה: "שלום, נקדימון".
על המצֵבה שלה בבית קברות כינרת נחקקו המילים מתוך השיר שלה: "מנגד":
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד שָׁמָּה - אֵין בָּא, אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה.
אנו יוצאים מן האירוע, וזוכרים כי נְבו הוא שֵם ההר, שממנו ראה משה את הארץ המובטחת, שאליהָ לא יבוא.
רחל לא זכתה לבוא אל נְבו שלה. אך אנו זוכים לראות באמצעות המופע הזה איך רחל המשוררת הטביעה חותם עמוק בתרבות הישראלית וגם במציאות הישראלית.