האיש אולי הידוע ביותר הטמון כאן בבית העלמין, הוא יעקב חזן ממנהיגי "הקיבוץ הארצי" ומפלגת מפ"ם וממעצבי דרכן האידיאולוגיות. חזן נולד (1899) בעיירה ברסט ליטובסק, אז בשליטת האימפריה הרוסית, ועלה לארץ ב-1923, בהיותו בן 24. עבד כפועל בפרדסים בחדרה ובייבוש ביצות בעמק בית-שאן. הצטרף לקיבוץ משמר העמק עם הקמתו והיה חבר בו עד יום מותו במשך כ-70 שנה. כיהן כחבר כנסת במשך כ-25 שנים ברציפות מ-1949 עד 1974. לפני הקמת מדינת ישראל ובשנותיה הראשונות הביע חזן הזדהות עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, והכתיר ב-1949 את ברית המועצות כ"מולדתו השנייה של העם היהודי". עם מותו של סטלין כתב עליו מאמר הספד נרגש ב"על המשמר". כשהתבררו מעלליו של סטלין וממדי רצח העם שנעשה בחסות התנועה הקומוניסטית ברוסיה, מיתנו חזן וחבריו במפ"ם אהדתם לתנועה הקומוניסטית. חזן הלך לעולמו ביולי 1992 בגיל 93. לידו טמונה רעייתו ברטה, שנפטרה כחודשיים לאחר מותו אף היא בגיל 93. סיפור חייה של ברטה מתואר באלבום ראשוני העמק של מוזאון קיבוץ יפעת. היא נולדה בווינה אוסטריה למשפחה דתית מרובת ילדים. בווינה נישאה למילק בלנקשטין. ב-1922 נולדה בתם רותי. באירוע טרגי נרצח מילק וברטה הפכה לאלמנה קשת-יום מטופלת בבת קטנה. ב-1926 עלתה לארץ עם ילדתה רותי והצטרפה לראשוני קיבוץ משמר העמק. בינה לבין יעקב חזן נקשרו קשרי אהבה וב-1932 החליטו יעקב וברטה להקים משפחה ונולדו בנותיהם יהודית (אכמון) וחנה (שושן). ברטה הייתה פעילה במחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי, הקימה וערכה את המדור לחינוך וההשכלה של ספריית הפועלים.

לא רחוק מקברי יעקב וברטה חזן, נמצא קברו של מרדכי בנטוב (גוטגלד) שהיה עורכו של עיתון "על המשמר" בטאון מפ"ם, בשנים 1948-1943, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת הראשונה עד החמישית, וכיהן כשר השיכון ושר הפיתוח בממשלות ישראל. חבר כנסת נוסף הטמון כאן הוא אמרי רון (רוזנצוויג) ממנהיגי התנועה הקיבוצית ומובילי "הזרם השיתופי". רון מת בשנת 2013 בגיל 77. בשנת 2010 הושתל לרון לב מלאכותי והוא החזיק, עד מותו, בשיא עולמי של אורך חיים עם לב מלאכותי. על מצבת קברו נחקק: "בחזון מעש ותבונה התווית דרך. ביושר ענווה וחום אנושי הטבעת חותמך על רבים". אמרי רון הותיר את רעייתו האמנית אורה רון (בתו של מרדכי בנטוב) וארבע בנות ובהן הסופרת והעורכת לילך רון.

שני חברי כנסת נוספים הטמונים כאן, הם זוג - בעל ואשה מאיר ואמה תלמי. מאיר תלמי (יודקס) היה חבר כנסת בכנסות השמינית והתשיעית ושימש תקופת מה כמזכ"ל מפ"ם. רעייתו אמה תלמי לבית משפחת לוין (1905-2004), הטמונה לידו, כיהנה כחברת כנסת לפני בעלה במשך 4 כנסות משנת 1955 עד 1969. אמה הייתה סופרת, עיתונאית וערכה במשך שנים את "הדים" - כתב העת של "הקיבוץ הארצי". כתבה מספר ספרים ובהם "בנשור העוולה", "שמעון יורין וחבריו - אדם באפלה" ועוד. האריכה ימים ונפטרה בגיל 99. על מצבת קברה נחקק "אשת חיל, אם ושליחת ציבור, אשת רוח וספר". סמוך לקברי הזוג מאיר ואמה תלמי נמצא קבר בנם אל"ם יגאל תלמי (1934-2001), שהיה קצין המודיעין של פיקוד דרום וראש מחלקת מודיעין שדה ולאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל מפעלי תמ"ה (תעשיות משמר העמק).

בין מצבות בית העלמין, צדה עיני במיוחד מצבת קבר שעליו הכיתוב הבא: "יהודית שפיצר נפלה ב-14.12.1948, בת תשע". מברור קצר שערכתי עולה כי מאחורי קבר זה מסתתר סיפור מרגש: המדובר ביהודית שפיצר ילדה בת 9 שנהרגה בהפצצה של מטוסים עירקיים על בית הילדים של משמר העמק בחנוכה בדצמבר 1948. בהפצצה זו נהרגו שני ילדים נוספים, עילית הורוביץ ואריה ברכות. ברכות אף הוא בן 9 במותו, היה בנו של דניאל ברכות, רופא מכפר סבא ששלח את בנו למשמר העמק כי חשב שזהו מקום בטוח יותר. הקיבוץ כולו היה תחת האפלה ורק על בית הילדים, שהיה בית קומתיים, דלקו נרות חנוכה. המטוסים הפציצו את מה שכנראה חשבו לבסיס חיל-האוויר רמת דוד. יהודית שפיצר (שוהם) נולדה ביולי 1939 לשמואל ורבקה שפיצר במשמר העמק. הוריה נמנו עם "חבר העובדים" במוסד-החינוכי שבקיבוץ. יהודית הייתה חניכת קבוצת "רימון" ומספרים כי הייתה "ילדה יפה ורגישה, אהבה תנועה וריקוד". השאירה הורים ואחות נאוה. אחיה עידית, נילי ודורון נולדו אחרי מותה.

שורת אנשי תרבות וספר טמונים בבית העלמין. הידוע שבהם הוא המשורר, הסופר ואדריכל הנוף, הלל עומר שנודע בשם העט ע.הלל וכתב שורה ארוכה של ספרי ושירי ילדים. בין שיריו הידועים: "בולבול למה ככה", "יוסי ילד שלי מוצלח", "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה", "מה עושים העצים" ועוד. ע. הלל זכה בשורה של פרסים ספרותיים ובהם: פרס יעקב פיכמן (1986), פרס זאב לספרות ילדים ונוער על מפעל חיים (1987) ובעיטור אנדרסן על ספרו "ענן ביד" (1990). בתו נולי עומר היא שחקנית, קומיקאית וסטנדאפיסטית מהצמד דבי ונולי. סמוך לקבר ע. הלל נמצא קברו של אביו, בנימין עומר ("חתולי") שהיה מורה מיתולוגי למוזיקה, מלחין ומנצח מקהלות. בין השאר, לימד והדריך וניצח על מקהלות במוסד החינוכי במשמר העמק. באוקטובר 1951 פקד את משפחת עומר אסון כבד כאשר אסף עומר, בנם של בנימין ושולמית עומר, ואחיו של הלל עומר, נספה בהיותו בקורס צניחה בתאונת אימונים. בן 20 היה בנופלו.

בבית העלמין נמצא קברו של גיורא מנור (2005-1926) שהיה במאי תאטרון ומבקר תיאטרון ומחול בעיתון "על המשמר" ובגלי צה"ל. מנור נולד בפראג שבצ'כיה בשנת 1926. עלה לארץ בהיותו בן 13 והצטרף אל דודו ודודתו, גדעון ורחל מנור בקיבוץ משמר העמק. הוריו ואחותו נשארו מאחור ונספו. גיורא היה ממקימי להקת הנח"ל ושימש מפקדה. בהמשך היה מיוזמי הקמת "תיאטרון בימת הקיבוץ" - תיאטרון התנועה הקיבוצית. איש תרבות ידוע נוסף הטמון כאן הוא המשורר עמנואל לין-לינקובסקי (1985-1901), מי שכתב את השיר הנודע 'שיר השומר' ('מעל המגדל סביב אשקיפה'). שיר זה נכתב ב-1938 והולחן על-ידי חברו של לין, גם הוא איש משמר העמק, בנימין עומר. עמנואל לין עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1919 ובשנת 1922 הצטרף למשמר העמק ועבד במשך שנים רבות כיערן מטעם קק"ל אחראי על יער משמר העמק. בנוסף לכתיבת שירה ניגן במנדולינה באירועי תרבות.

חלק מהטמונים בבית העלמין של קיבוץ משמר העמק, הם הורים של חברי קיבוץ. עם קבוצה זו נמנה המורה והבלשן אברהם אברונין שילדיו בנימין ארנון וציפורה עמר, התגוררו במשמר העמק. אברהם אברונין עלה לארץ ישראל מרוסיה עם משפחתו בשנת 1910 והשתקע בתל אביב. היה מורה לעברית בבתי ספר בתל אביב ובהם בית ספר "אחד העם". כמו-כן היה חבר ועד הלשון העברית והשתתף בייסוד ובעריכה של כתב-העת ללשון "לשוננו".

אושיית תרבות נוספת הטמונה כאן בבית העלמין היא הבמאית, והמחזאית שולמית (מיתה) בת-דורי, אחותו הצעירה של ח"כ והשר מרדכי בנטוב. שולמית עלתה לארץ בשנת 1923 עם קבוצה מ"השומר הצעיר" והצטרפה לקיבוץ משמר העמק והדריכה בו חוג דרמטי. בשנת 1925 כתבה וביימה את המחזה הראשון שלה בארץ, "לחם", שעסק בבעיותיהם של הפועלים. בהפקה הופיעו עשרות מחברי הקיבוץ. שולמית הייתה פמיניסטית בהשקפת עולמה וטענה כי על הנשים לעבוד במקצועות שנחשבו לגבריים כדי להגיע למעמד שווה. היא התעקשה לעבוד כטייחית. בשנת 1925 יצאה יחד עם בן זוגה, יעקב חזן, לשליחות מטעם התנועה באירופה ובוורשה. בשנת 1934 שבה ארצה והחלה לשחק בתיאטרון "המטאטא". בהמשך הקימה את להקת התיאטרון של "הקיבוץ הארצי". בת-דורי ביימה והמחיזה הצגות רבות ואירועים מיוחדים הן במסגרות קיבוציות והן בתיאטרונים כמו האוהל והקאמרי.

עד יום מותה נשאה שולמית את כאב מות בנהבגיל 6

ביום א'- 17 ביולי 1949 פקד את שולמית אסון כבד. בנה יורי בן ה-6 נהרג בתאונת דרכים. וכך מדווח עיתון "על המשמר" (18.7.49) אודות התאונה המחרידה: "אסון מחריד שגרם למותו של יורי ויס בן 6 ממשמר העמק בנם של בת דורי וראובן ויס אירע הבוקר (17.7.49, א.א) בחיפה ברחוב הגשר. מכונית דלק פגעה בילד יורי ויס שהיה בחברת אמו ונשמט מידה. הילד נהרג במקום". עד יום מותה נשאה שולמית את כאב האסון. בת-דורי נפטרה בפברואר 1985 במשמר העמק והיא בת 81 במותה. הותירה אחריה את בעלה ראובן זיו (1917-2004), שהיה במשך שנים רבות איש חברת "אגד" ואת בתה אורנה ספיר-קם. בתה ארנה הייתה נשואה לצייר ירון ספיר בן משמר העמק הקבור אף הוא בבית העלמין של הקיבוץ.

אני ממשיך בסיורי בבית העלמין ומבחין בקברו של החלילן יחיעם פלד שהיה חבר התזמורת הסימפונית ראשון לציון. יחיעם נפטר בשנת 2013 בגיל 67. בעברו שירת בלהקת הנח"ל לצדם של שלום חנוך, ששי קשת, וחנן יובל. השתתף כנגן בהרכבי נגנים במופעים שונים ובניהם עם יוסי בנאי ובתוכניות קול ישראל. על קברו נחרטו המילים "אהוב, חד מחשבה ומלא הומור, לא יוצא מהבית בלי חליל".

בין הקבורים בבית העלמין במשמר העמק נפטרים שלא היו חברי הקיבוץ אך כנראה יש להם קשר משפחתי או אחר קרוב למשמר העמק. כאן נמצאים קברהם של חיים הברפלד (2002-1931) מי שהיה מזכ"ל ההסתדרות ה-12 ושל השופט משה טלגם (2004-1930) שכיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. בצדו המזרחי של בית העלמין אני מבחין בקברה של הפעילה הציונית חברה במוסד לעליה ב' רות קליגר עליאב (1910-1980). היא נולדה כרות פולישוק בקייב ברוסיה עלתה לארץ ישראל ב-1934 וב-1935 התיישבה במשמר העמק עם בעלה עמנואל קליגר. בהמשך עזבה את הקיבוץ. רות קליגר עליאב עסקה בהעפלת עולים לארץ, במשימות ריגול במצרים ובפעילויות ציוניות נוספות. כתבה ספר זיכרונות בשם "המפלט האחרון" שזכה בשנת 1977 בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. במהלך סיורי בבית העלמין אני מבחין במצבת קבר מרשימה ביופייה ובעיצובה ועליה נכתב: "כדורסלן, רפתן, אדם ושירתו באמצע נפסקה". זה קברו של יואש אזוב (1993-1936) בנם של ראשוני קיבוץ משמר העמק משה ופולה אזוב, הוא היה כדורסלן בקבוצת משמר העמק בשנות ה-50 וה-60. לאחר שפרש ממשחק עבר לאימון. בין הטמונים בבית העלמין של משמר העמק, לא מעט חללי פעולות איבה ובניהם אברהם גולדשלגר (1938-1902),שהיה מראשוני משמר העמק. בשנת 1929 הקים את הרפת וריכז את הענף. הוא היה "מוכתר הקיבוץ" ודאג לטפח יחסי שכנות טובה עם ערביי הסביבה. אברהם גולדשלגר נרצח על-ידי ערבים ממארב, ביום 28.2.1938 בעת שהלך בשביל הצר בוואדי, בדרכו לביתו, מג'וערה למשמר העמק. בן 36 היה בנופלו. כאן בבית העלמין טמונה גם רותי אפרתי-רוזנקרנץ ולידה בתה התינוקת אילנה בת השנה. מאחורי קבריהן סיפור כואב ומרגש. רות נולדה ב-1926 בברלין בגרמניה עלתה בשנת 1933 עם משפחתה לארץ. למדה בחיפה ב"בית הספר הריאלי", הצטרפה ל"שומר-הצעיר" ובשנת 1945 התקבלה כחברה בקיבוץ. היא עבדה כמטפלת בבית ילדים. הקימה משפחה עם יוסקה אפרתי, וב-2.5.1947. נולדה בתם אילנה. במלחמת השחרור 4.4.1948 יום ההתקפה על משמר העמק, נפל פגז על בית התינוקות, פגע והרג את רותי ובתה אילנה. רותי הייתה בת 22 במותה ואילנה תינוקת בת שנה. שתיהן נקברו יחדיו. קורבן נוסף של פעולות איבה הטמונה בבית העלמין היא מרים קציר-רייכר ילידת רומניה בת למשפחה ציונית. מרים עלתה לארץ בשנת 1940 בעקבות אחותה ושני אחיה הבוגרים. נישאה לאליעזר קציר (לידא), חבר קבוצת ההשלמה הארץ-ישראלית שהצטרפה לקיבוץ משמר העמק. כשאר חברי הקיבוץ הצטרפה מירי ל"הגנה" ומילאה תפקידי שמירה והגנה על המשק. ביום 25.12.1948 הופצצה משמר העמק מהאוויר, ובין ההרוגים הייתה מירי והיא בחודש התשיעי להריונה. בת 26 הייתה במותה.

בין הטמונים בבית העלמין משה מולצ'דסקי שעלה לארץ ב-1935 והיה בין הנוטרים הראשונים במשמר העמק, עבר קורסים בהגנה ומילא תפקידי הדרכה. ניהל את ענף המספא בקיבוץ. משה שם קץ לחייו ב-25.10.1939. בן 28 היה במותו. הוא השאיר אחריו מכתב קצר בו נכתב: "דרך הייתה לי בחיים, ולא עמד בי הכח לצעוד בה..." הותיר אחריו הורים ואח. במהלך סיורי בבית העלמין אני מבחין בקברו של מרדכי שנהבי (אלפנביין) (1900 - 1983) שהיה דמות מיתולוגית ובולטת בקיבוץ ובתנועה הקיבוצית איש חזון ויזם. בין השאר, היה מיוזמי הקמת המוסד החינוכי הראשון של "השומר הצעיר" - שומריה במשמר העמק, מיוזמי הקמת חברות תעשיה קיבוציות והיה מהוגי רעיון "יד ושם" ומנהלו הראשון. בין הטמונים בבית העלמין זאב צלנוב (1905-1937) בנם של יחיאל ורבקה שעלה לארץ ב-1921 ממוסקבה,בהיותו בן 16. למד בבית הספר הריאלי בחיפה ובשנת 1924 הצטרף לקיבוץ "הרוסי" - לימים קיבוץ אפיקים. בשנת 1927, בעת שעבד בעפולה הכיר את אנשי קיבוץ ב', והחליט לעזוב את קיבוצו ולהצטרף אליהם. היה בין הראשונים שעלו לאדמת משמר העמק. זאב הקים משפחה עם לאה ונולד בנם דוד. זאב מצא את מותו באורח טראגי, לאחר שנפצע מנגיחת פר בעת שטיפל בו. נפטר ב-25.7.1937.

אני ממשיך בסיורי בבית העלמין ומבחין בקברו של הטייס עודד הרפז חבר משמר העמק. עודד היה טייס בחיל-האוויר ולאחר שחרורו עבד כטייס ריסוס בחברת "מרום" וכן במטע האבוקדו בקיבוץ. בשבת - 24.9.1977, לקח עודד את בנו גיא וחברו של גיא נדב ביקל לטיסת חוויה בפייפר שלו מעל שדות העמק. השלושה המריאו מאזור עפולה בסביבות השעה 10:30. דקות ספורות לאחר מכן כשהיו מעל שדות מושב היוגב המטוס נכנס לסחרור והחל מאבד גובה במהירות. חרטומו של המטוס "נתקע" בקרקע והוא התרסק. שלושת נוסעיו: עודד הרפז בנו גיא ונדב ביקל נספו. עודד היה בן 43 במותו, גיא ונדב בני 21 במותם, שניהם שירתו בחטיבת הצנחנים והיו בעת התאונה הקטלנית יחדיו בקורס קצינים. עודד ובנו גיא נקברו זה ליד זה במשמר העמק. טייס נוסף בן הקיבוץ הטמון כאן הוא שאול גלבוע, טייס קרבי בחיל-האוויר שנהרג ב-21.3.1969, כאשר מטוסו נפגע בשמי ירדן במהלך פעולה קרבית. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן. בן 23 היה בנפלו. בין הטמונים בבית העלמין לוחם השייטת סרן שי שוהם. ב-10 אוקטובר 1975 שבועיים בלבד לפני שחרורו מצה"ל נהרג בתאונת אופנוע בעת שחזר ממסיבה ביחידתו. בן 24 היה במותו השאיר אחריו הורים מוותיקי הקיבוץ ושתי אחיות וחברה לה עמד להינשא. דמות בולטת בחיי קיבוץ משמר העמק הטמונה כאן הוא ישעיהו בארי (1999-1905) ("שייק") ממייסדי משמר העמק ודמות מרכזית בחיים הציבורים בקיבוץ. היה מזכיר הקיבוץ מדריך מורה ומחנך. שימש מזכיר ארגון מגדלי הירקות. היה בעלה הראשון של הסופרת נעמי פרנקל ונולדו להם שתי בנות. אחרי שנים נפרדו וישעיהו נישא לאלישבע. בבית העלמין במשמר העמק טמונים עוד נפטרים רבים שמאחוריהם סיפורי חיים מרתקים ומעניינים וגם עשיה רבה. אולם "קצרה היריעה" מלכלול את כולם בכתבה זו.