חג הפסח, המסמל את יציאתנו לחרות, חל בחודש ניסן - חודש הגאולה, כזכר ליציאת מצרים וגאולת עם ישראל. בימי החג, אנו מציינים את היותנו לעם אחד, לאומה יהודית מאוחדת ומלוכדת, רואים את עצמנו כאילו יצאנו אנו ממצרים ומקיימים את דברי הכתוב: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה, עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות י"ג, ח' ).
כאשר נסב ליד שולחן הסדר ונברך על המצות, על היין, נשאל את ארבעת הקושיות ונקיים את מצוות עשה של "והגדת לבנך", או אז נעלה את חוזקו וגדולתו של עם ישראל מאז ועד עולם.
הרמב"ם מביא בספר המצוות (מצוות עשה קנ"ז) את החיוב של מצוות עשה של סיפור יציאת מצרים: "נצטוונו לספר ביציאת מצרים בליל החמישה עשר בניסן בתחילת הלילה כפי צחות לשון המספר, וכל מה שיוסיף בדיבור ובתיאור המצב בהגדלת מה שעשו בנו והעוול שעשו לנו המצרים, ואיך נפרע לנו מה' מהם, ובהודאה לו יתעלה על כל החסד אשר גמלנו הרי זה משובח... וכבר ידעת לשונם", וכפי שאנו קוראים בהגדה "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה - מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים".
בכל אתר ואתר בו התיישבו יהודים, ההורים הם אלו שהעבירו את המסר של גאולת עם ישראל ממצרים לבניהם. כך, המשיכה לה המסורת מבן לבן, מסבא לנכד וכך הלאה דור אחר דור, כמצוין בדברי הרמב"ן: "כשנעתיק גם כן הדבר לבנינו ידעו שהדבר היה אמת בלא ספק כאלו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו ולא ננחיל אותם דבר הבל ואין בם מועיל. והם לא יסתפקו כלל בעדותנו שנעיד להם, אבל יאמינו שראינו כולנו בעינינו" (פירוש הרמב"ן לתורה דברים ד', ט').
עתה, כאשר נסב ליד שולחן ליל הסדר ונביט במצה ובמרור נעלה בזיכרוננו אודות השעבוד שלנו במצרים וגאולתנו ויציאתנו משם, כאשר קיום ליל הסדר מהווה עבורנו עדות ישירה לכל המהלך ההיסטורי שעם ישראל עבר מאז צאתו ממצרים ועד הנה.
מאימתי קיימת לנו עדות על עריכת סדר בליל הפסח? עדות ראשונה למונח "סדר" שאנו עורכים בלילה הראשון, מצינו בספר "האורה" המיוחס לרש"י: "...ובפסח אם אין לו יין מקדש על הפת, ואינו אוכל עד שיסדור הסדר ואחר כך אוכל".
ברור שאין אנו יודעים את התאריך המדויק בו התחילו להשתמש בכינוי "סדר", קרוב לוודאי שזה מזמן בית שני. גם בעלי התוספות מביאים כינוי זה בגמרא במסכת פסחים (קי"ד, ע"א) בדברי הכתוב "מטבל" כמצוין בפיוט "חסל סידור פסח" מאת ר' יוסף טוב עלם מהמאה הי"א, ששם מופיעה המילה סידור במקום סדר.
המשתמשים בכינוי "סדר לחגיגת ליל פסח" או "מסדר הסדר" לעורך ומנחה הסדר, לרוב הם מבני עדת אשכנז. כנראה בתקופת בית שני נערכו טקסים ומנהגים שונים במהלך כל השנה שהוגדרו כ"סדרים" ואלו מובאים בתוספתא ברכות (פרקים ד' - ה') כדוגמת: סדר הסעודה, סדר היסב, סדר נטילת ידיים, סדר מזיגת הכוס וכו'.
נראה כי כל אותם "סדרים" קטנים אלה המחייבים כל סעודה וסעודה נשתכחו ובוטלו במהלך הזמן ולא נשתמרו אלא בסעודת ליל הפסח, בכל בית בישראל. מכאן נובע הכינוי "סדר" לחגיגת ליל פסח, שאינו אלא, תקציר של סדרים ומנהגים רבים שנשמרו עד ימינו.
גם בזמן הזה, חוגג עם ישראל את חג החרות תוך שמירה קפדנית על הסדרים, המנהגים והסמלים שהיו נהוגים בעבר מאז יציאתו של העם משעבוד לגאולה. ויפה עושים אלו הנוהגים לארח בערב חשוב ומכובד זה את כל בני המשפחה בסעודה משותפת תוך רוממות הנפש באווירה של קדושה תוך זכירת נסיי יציאת מצרים.
