אחרי הטקסים המרשימים, אחרי הסוסים האצילים נושאי דגלי ישראל וטורקיה, אחרי התזמורת המקצועית, ההמנון המרגש תמיד, אחרי השטיח הכחול, אחרי המילים החמות, אחרי לחיצות הידיים, אחרי התחושה שהנה משיח בה והפעם הוא חבוש תרבוש, מעוטר בשפם ובידו כוס קפה טורקי מהבילה, אפשר להתעורר מהחלום הטורקי המרתק, המעניין ומלא האינטרסים הכלכליים.
'טובים קשיי השלום מייסורי המלחמה'. אמירה זו מיוחסת לראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, ואכן הצדק עימו, כל צעד העשוי להוביל ולקדם לפיוס, לשלום, לאחווה, הוא צעד מבורך. ברם, במקרה הטורקי חובת ההוכחה המוחלטת היא על הנשיא אשר אנטישמיות בוערת על ידיו, שנאת ישראל על לשונו והאשמות בלתי פוסקות הן לחם חוקו. הנשיא, איש האחים המוסלמים, מגן אל-אקצה, מגן ירושלים, אביהם הרוחני של הפלשתינים, תומך נלהב במחבלי החמאס הזוכים לאירוח לבבי במדינתו ובעודו מבקש להתפייס עם מדינת ישראל, יושבת חבורה רעה זו וחורשת רעות, מתכננת פיגועים והרג יהודים.
הנהגת מדינת ישראל התלבטה מאוד האם להיענות לחיזוריו הבלתי פוסקים של הנשיא הטורקי. האם ניתן לדלג במחי טקס מפואר וליטרת כבוד על חמש עשרה שנות רעה, שנים בהם האשים את מדינת ישראל בכל רעה אנושית ומוסרית, מרעילת בארות, שוחטת תינוקות, כובשת ומדכאת אכזרית, פולשת לירושלים בירת העם הפלשתיני, מדינת הגזענות ומעוז האפרטהייד? האם ניתן להתעלם משנאתו היוקדת והובלתו את העם הטורקי כולו למאבק נגד העם היהודי, נגד מדינת ישראל, נגד הזכות היהודית הבסיסית למדינה יהודית?
האם ניתן להתעלם מהמציאות העקובה מדם ומסאת המרורים שהוביל בפרשת המרמרה, בחיבוקו את הטרוריסטים הטורקים ובני משפחתם, לתבוע פיצויי עתק מבלי לרמוז ולו ברמז דק על הפעולה החבלנית שיצאה משטחו, לתקוף את האיפוק של לוחמי צה"ל ולהתעלם מהאלימות הקשה שספגו מ-"פעילי השלום", הטרוריסטים? האם ניתן להחריש אל מול השערורייה הבלתי נתפסת בשותפות האהבה בין הנשיא איש האחים המוסלמים למחבלי החמאס להם העניק משרדים בטורקיה, משרדים מהם תוכננו פיגועי תופת ומהם יצאו טרוריסטים לטבוח ביהודים במדינת ישראל ובעולם?
כתנאי ראשון למפגש היה על מדינת ישראל לתבוע בקול ברור ותקיף את גירוש הנהלת החמאס ולפרק את מפקדת החמאס בטורקיה. כמו-כן על מדינת ישראל להבהיר כי הברית האיתנה שנותרה עם קפריסין ויוון תישאר ותתחזק כחלק מהאינטרס הישראלי.
שר החוץ הטורקי כבר מתכנן את ביקורו הצפוי במדינת ישראל, התוכניות הכלכליות במיוחד בנושאי הגז מתקדמות, האהבה שפרחה בליבו של הנשיא הטורקי היא אהבת הכיס בלבד, האיש הרע הזה לא שינה במאומה את דעתו על היהודים, הישראלים, הציונות וזכיות העם היהודי במדינתו.
כשאני שומע ורואה את הפסטיבל ההזוי של הישראלי הסביר הרץ אחוז אמוק לבלות חופשה במדינה שעצרה זוג ישראלים על לא עוול בכפם, באמתלה המעליבה של היותם סוכני מודיעין בשל צילום ארמון השולטן, אינני יכול שלא לחוש זעם. הריצה המהירה ל-"הכל כלול", להנאות, ממי שמבקש את נפשו של היהודי ומעניק חסות ובית לטרור החמאסי, ממי שנלחם בכל החזיתות נגד מדינת ישראל, מבאיש את ריחה ומוציא דיבתה רעה, ממי שמפרסם עלילות דם חמורות של העת המודרנית כנגד העם היהודי, אינו ראוי לזכות לארח אותי.
תקוותי כי פרסות הסוסים האציליים לצד השטיח הכחול ומתק השפתיים של הסולטן לא יסמאו את עיני ההנהגה ובוודאי שלא יגרמו לליקוי מאורות של אזרחי מדינת ישראל האצים רצים שוב לטורקיה אשר עם תחילת המבצע הצבאי הבא תפיץ שוב בעולם את עלילות הדם הכל כך חביבות עליה.
