איזה דעות מותר לחבר כנסת להביע לא תלוי בנו, זה תלוי בבית המשפט העליון, ובית משפט מתיר למועמדים המביעים דעות התומכות בטרור להיבחר לכנסת. ועדת הבחירות המרכזית פוסלת שוב ושוב רשימות או מועמדים בשל תמיכה בטרור, על-פי סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, הנפסלים עותרים לבית המשפט העליון, ובית משפט זה מבטל את עמדת ועדת הבחירות המרכזית.
חשוב לציין שוועדת הבחירות המרכזית היא ועדה שבראשה עומד שופט בית המשפט העליון אך הרכבה הוא פוליטי, ולכן ראוי ורצוי שבית המשפט העליון יבחן החלטותיה בפינצטה, אך כאשר בכירי רשימה מנצחים על מקהלת "ברוח ובדם נפדה את אל-אקצה" או כאשר הם מתירים את דמם של חיילי צה"ל בשטחים - לי אין ספק שהם תומכי טרור, תומכים במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, אבל לצערנו בית המשפט העליון לא משתכנע.
במצב הזה בו בית המשפט העליון מאפשר לתומכי טרור להיבחר לכנסת, כל השאר הוא כלום מכלום, אז חברת כנסת ממרצ יכולה להביע דעה הנושפת בעורפו של הטרור, ואז מסיבות אופורטוניסטיות של לחץ קואליציוני היא חוזרת בה. חברי כנסת יכולים לעודד יותר ויותר את הטרור כאשר הם מדברים בערבית, הם יכולים להוריד את הווליום בסמוך לבחירות, ואז להציג תמונה של כבשים תמימות לקראת הבחירות, תוך הסתמכות על הזיכרון המאד קצר של בית המשפט העליון בנוגע לתמיכה של אותם אנשים בטרור.
את בית המשפט איננו יכולים לשנות, בית המשפט נבחר על-ידי עצמו, לא נבחר על-ידי הציבור, לא נבחר על-ידי נבחרי הציבור, את החלטות בית המשפט נהוג לקיים, הברירה האחרונה הנותרת בידי עם ישראל, ותושביה הציוניים של מדינת ישראל היא לא לשתף כל פעולה פוליטית עם תומכי טרור שמשתחלים לכנסת וסיעותיהם.
אפשר לומר להם בוקר טוב, ערב טוב, הם אזרחי המדינה, אך לא לשתף עמם ועם מפלגותיהם פעולה, בשום נושא, לא בנושאים אזרחיים, לא בנושאים מדיניים/ביטחוניים, מוקצים מחמת מיאוס, פשוט מוקצים מחמת מיאוס.
ומה מחייב הדבר? הדבר מחייב איחוד של כל המפלגות הציוניות מכל הגוונים ומכל הסוגים, להוציא מהגדר מפלגות אשר ברשימתם תומכי טרור. על-מנת להקים שלטון ציוני יציב במדינת ישראל, ראוי ורצוי שיהיה ייצוג לערבים בשלטון הזה, אך רק ערבים המזדהים עם המדינה, יהדותה, המנונה, צבאה, סמלה, ויש ערבים רבים כאלה במדינה.
שנאת חינם הייתה תמיד הסיבה לחורבן הבתים שלנו, שנאת חינם מביאה כעת את תומכי הטרור למוקדי השלטון וקבלת ההחלטות במדינת ישראל, כלומר לחורבן הבית השלישי. האם נתפוס עצמנו לפני החורבן?