ספר שמאגד אלימות עצורה, קנאה וחיי נישואים סוערים; השגרה לא ברורה. ה"נורמליות" לא בהכרח מתקיימת. אנו, כקוראים, צופים בחייהם של בני זוג, הנעים לעבר ההתרסקות הבלתי נמנעת. למעשה, מיכל ונמרוד היו "אמורים" לחיות חיי בורגנות שלווים, והבגידה שלו הייתה אמורה להיות לא יותר ממהמורה אחת בדרך. בסופו של דבר היא זו הטורפת את כל הקלפים, ומובילה את הכל לסחרור, שאנו, קוראים הלוקחים בו חלק. יש בספר קנאה, בוגדנות, רכושנות, חוסר אמון ואלימות מובלעת במערכת יחסים. כל אלה מעצימים את הספר.
סיפור המסגרת הוא הסוף, שבו נפתח הספר: "הרגליים שלו, זה מה ששני השוטרים הצעירים לא ישכחו. ארוכות וחלקות, מסתיימות במגפיים שחורים. משאר הגוף הם השתדלו להסיט את המבט. נפילה או קפיצה, זה מה שהם שאלו את עצמם..." תיאור קיצוני, מזעזע, מציצני, תופס ולא מרפה. והוא ההתחלה של הסיפור הגועש המובא בספר. סיפור המתחיל בשנת 2015; שניהם במיטה, כבר מזמן התשוקה נעלמה ממערכת היחסים ביניהם. היא כבר תפסה אותו בבגידה. היא שותקת. בינתיים. הוא יורד מהקומה השנייה למטבח, פותח בלילה את המקרר ואוכל את המזון המנחם שהיא מכינה. היא כרגע מזויפת בעיניו, משעממת. והוא - חי בעולם משלו, עולם מקביל אליה, לא טורח להסתיר ממנה את הפגישות שלו עם האקסית. הוא לא מודע לכך שהיא יודעת הכול, הוא לא יודע שזה היה ברור לה כבר חמישה חודשים מלידת ירדן. היא יודעת שהוא חושב שהיא טיפשה ותמימה. היא יודעת שהאקסית שלו עוטפת אותו בקורים דביקים.
בין נמרוד ומיכל ישנה תחרות תמידית, סמויה וגלויה; היא מרגישה קטנה לידו, והוא לא מהסס לגרום לה להרגיש חסרת ביטחון וחסרת משמעות. כשהם נפגשים עם חברתה, אריאל, שהיא ההפך המוחלט ממנה, היא חשה צורך להראות שהיא יודעת לא פחות מעורכי הדין שעימם היא עובדת כמזכירה. היא גם לא מרגישה טוב, היא מצוברחת, וההתנהגות שלה אף פעם לא מוצאת חן בעיניו. כמו חיצי רעל שעוברים ביניהם כל הזמן. כך מערכת היחסים הזו. היא מרגישה בודדה והיא אף פעם לא נהנית בחברתו. הוא יודע שמיכל זקוקה לאריאל, ושהיא מאוד גאה בחברות ביניהן, כי היא חברת הנפש האמיתית והיחידה שלה. ומצד שני, הוא לא סובל אותה, היא מעוררת בו חשד, בוטה מדי, מוחצנת מדי, לעומת אשתו. יש לו תחושה שגם היא, כמו חברותיה האחרות, מנצלת את אשתו, ובעיניו, היא כמעט ולא מוסרית, דווקא משום שהיא עושה ככל העולה על רוחה.
הבגידה היא עוד נדבך לסיפור. היא הכוח המטלטל והמוריד של המערכת הזוגית לתהומות, היא היוצרת את כדור השלג ההולך ומתהווה לאורך כל הספר, שמצד אחד, מעוז מכניסה אותנו אליו בבת אחת, ומן הצד השני, נותנת לחוש בו בתחילת הספר עד האירוע המטלטל.
למעשה, מעוז בוחרת לטפל בספר ביחסים בין בני זוג, שכבר נשחקו ואיבדו את הקסם שבהם, ומן הצד השני בוחרת לטפל ביחסי אם ובת וחברות בין נשים. דמותה של אריאל, המהווה את הניגוד למיכל, מגלמת את כל מה שמיכל, אולי, הייתה רוצה להיות. וגם אחותה של מיכל, דפני, מייצגת את ההפך ממנה: האחות הרעננה והמטופחת לעומת האישה הנשואה והעייפה. מעוז מצליחה ליצור ספר מרובד, מלא בפרטים, ומשום כך מישורי ההסתכלות רחבים ומבליטים את ייסוריהן ותקוותיהן של שתי הדמויות הראשיות, נמרוד ומיכל.
מעוז מעלה בספר שאלות רבות הנוגעות למערכת היחסים הזוגית, בעיקר כאשר הקנאה מגיעה במסווה של אכפתיות, וניצול מגיע בדמות של חברות. כמו-כן, היא מביאה רומן מתח הכתוב בצורה קולחת וקריאה, על-אף הריבוד בו, ולכן ניתן לחוש את הדמויות יחסית במהירות. עם זאת, האפלה והחידתיות נמצאות תמידית ברקע ויוצרות מתח חשוף ומצמרר, המביא מבט מצמית על חיי הנישואים.
דריה מעוז, כהרגלה, מתארת את הצל ומתמקדת בו, כמו ברומנים הקודמים שלה. היא אינה מחפשת את האידיליה, והיא בוחרת להתמקד בנושאים שאינם בהכרח קלים לעיכול. היא מתארת כדור זכוכית שנשבר לאטו לאורך הספר, ועם זאת, משתמשת בידע האקדמי שלה, ומתמקדת בדינמיקה של חיי הנישואין ובמצב הנפשי של גיבוריה, בלי לעשות הנחות לקוראי. היא בעיקר גורמת לקוראים לשאול שאלות שלא בהכרח יקבלו תשובות, ומצבים שלאו-דווקא יש להם פתרון.
כאמור, דריה מעוז מעולם לא היססה להתעסק במערכות יחסים שרק נראות מושלמות. היא מביאה כתיבה פורצת דרך, שוברת מחסומים ושוברת מוסכמות. היא מגלה את הקול הלא צפוי, של מיכל, הדמות הראשית, שחיה במלכוד. האם זהו הסוף, או הזדמנות חדשה לאושר?
