אוקראינה והגרעין האירני המשבר באוקראינה בראש סדר-היום הציבורי, וענני האש והעשן שעולים ממנו, הבליעו את העובדה, שלא הרחק מקייב - בווינה, בירת אוסטריה - מנסה ממשל ביידן למכור לאירנים את המזרח התיכון במחיר העוד-יותר-זול שאפשר - על חשבון מדינת ישראל וביטחונה. כלומר, להשלים את מה שעולל ממשל אובמה, ולבטל את מה שתיקן ממשל טראמפ. מ̤עבר לבו-זמניות, האם יש קשר בין שני הנושאים?
בממשל ביידן מפעפעים, כמו בממשל אובמה ובממשל קארטר, לא מעט אנטישמיות ואת רעיונותיו של זבּיגניֶב בז'ז'ינסקי, שהיה היועץ לביטחון לאומי בממשל הדמוקרטי של הנשיא קארטר, ונודע בעמדותיו נגד ברית-המועצות (כנראה, תוצאה של היותו פולני גולֶה) ונגד מדינת ישראל. בז'ז'ינסקי טען, כידוע, שמקור חולשתה של ארצות-הברית במזרח התיכון הנו בעלות-בריתה (סעודיה, נסיכויות המפרץ, ירדן, לבנון, ישראל וטורקיה), ועליה להחליפן באירן. לכן, אץ ממשל אובמה לתת לאירנים את מבוקשם, וממשל ביידן מתאמץ לעלות עליו. את חתימת הסכם הגרעין בווינה תקעו הרוסים, שדרשו פתאום לשחרר (להחריג) את עסקות הנפט שלהם עם אירן מהעיצומים. בהנהגת ממשל ביידן, מאבדת ארצות-הברית את אחיזתה במזה"ת, ואנחנו הראשונים, שנשלם על כך ביוקר. זאת, כיוון שבסיכלותה, הפכה ממשלת בנט-לפיד לעבד נרצע של האמריקנים, והתחייבה לא לפעול נגד אירן בלי אישור אמריקני.
זו הכלכלה, טמבל בינתיים אי-אפשר להבין האם העיצומים, שהטיל המערב על רוסיה, משפיעים ואיך. לעיצומים יש השפעה ארוכת-טווח בלבד, מעבר לצעדים דמגוגיים, שנועדו להשפיע על האווירה. לרוסיה יש עומק אדיר, גם בתחום הפיננסי, וכלכלת מדינות רבות במערב תלויה בה. לכן, הן מרצות את האמריקנים בהכריזן על עיצומים נגד רוסיה, אך אינן מתכוונות לממשם באמת ובתמים. כידוע, הרבה ממדינות מערב אירופה תלויות בפחם, בנפט ובגז הרוסיים, ולרוסיה יש חלק גדול בשוק המחצבים העולמי. כל זה מקנה לה חסינות מסוימת לעיצומים כלכליים, שכן הם חרב פיפיות, שתפגע בה ובארצות אירופה באחת.
נראה, כי אחרי ההלם הראשוני, מצליחה רוסיה לחיות עם העיצומים. האם יצליח המערב לחיות עם התגובה הרוסית? "מטרתנו ... הייתה לגרום כאב מרבי לרוסיה, ובמקביל להגן כמיטב יכולתנו על ארצות-הברית ועל שותפותינו מנזק כלכלי מופרז", הצהירה ג'אנט ילן, שרת האוצר האמריקנית, בעדותה בקונגרס. האם אפשרי, שארצות-הברית גירתה את רוסיה לפלוש לאוקראינה, כדי לנצחהּ במלחמה כלכלית, שתנציח את ההגמוניה האמריקנית? בכל מקרה, נראה לי, שנכונה הערכת ילן בעדותה בקונגרס, כי המלחמה באוקראינה תשפיע מאוד על הכלכלה העולמית.
מי יודע? פרשנים ומדינאים בכל רחבי העולם מנסים לשער מה כתוב בקלפים, שוולדימיר פוטין מחזיק קרוב מאוד לחזהו, ולהבין מה תִּכנן, מה לוח-הזמנים שלו וכיצד השפיעו המהלכים הצבאיים באוקראינה ותגובת העולם על תוכניותיו. לדעתי, הציג פוטין את האסטרטגיה הרוסית כפשוטה בוועידת מינכן לביטחון בפברואר 2007. חובה לקרוא היטב את דבריו שם, שהתקבלו בזלזול במערב, ואת מה שנחבא בין השיטין.
תגובת ארצות-הברית לדברי פוטין לפני חמש-עשרה שנה החמירה את המצב בעולם, ורוסיה פלשה לגאורגיה. כעת היא פולשת לאוקראינה. יש מכנה משותף לשתי הפלישות, המהווה כתובת ברורה על הקיר: רוסיה אינה מוכנה שברית נאט"ו תתרחב, ותתחכך בבטנה הרכה. המסר הזה - רוסיה מרגישה את עצמה מאוימת על-ידי נאט"ו - לא הובן במערב ובוושינגטון. כעת מנסה פינלנד, בעידוד אמריקני, להתקבל לנאט"ו, ולהצטייד במטוסי-קרב חמקניים F-35. כלומר, בעוד הזירה האוקראינית רותחת, מחממת ארצות-הברית זירה חדשה - דווקא בפינלנד, שלפני שמונים שנה נכנעה לעוצמה הצבאית הסובייטית ב"מלחמת החורף", ואיבדה שטחים לטובת ברית-המועצות. ראוי לזכור, כי ארצות-הברית הציבה סוללות טילים קרקע-אוויר בפולין וברומניה; וברור, שהן מכוונות נגד רוסיה.
שאלה חשובה אחרת הנה מה המטרות הקרקעיות של רוסיה. ניתוחים שונים קבעו, שהמטרה היא כיבוש קייב הבירה והכנעת ממשלתה והנשיא וולודומיר זלנסקי. הפצצות כבדות על קייב ועל חרקיב היו, כביכול, הכנה לכיבוש בירת אוקראינה. בפועל, אם המטרה הייתה זלנסקי אישית וממשלתו - זו משימה לכוחות מיוחדים ולא לארמיות של צבא היבשה.
כיבוש עיר הנו משימה מסובכת, כפי שנוכחו צה"ל וצבאות רבים. השיטה הרוסית, שהשתכללה מכיבוש ברלין במלחמת העולם השנייה, דרך כיבוש גרוז'ני בצ'צ'ניה, ומודגמת כעת במאריופול, הנה קשוחה ביותר: הרס מוחלט של העיר, והכנסת צבא לתוכה רק כשהפכה לעיי חרבות מבלי להתחשב באוכלוסייה האזרחית, שנמצאת בה. כלומר, עוד עימות חריף עם המוסרנות המערבית.
תוך כך, השתלטו הרוסים על חוף הים השחור, ויצרו רצף טריטוריאלי בשליטתם עד חצי-האי קרים. כעת הם מטהרים אותו, ומבססים את אחיזתם בו. לדעתי, מטרתם הבאה בזירת הים השחור הנה אודסה. כך, יבצרו את שליטתם בים השחור, שבעיניהם יש לו חשיבות אסטרטגית - כשם שהפכו את ים אזוב לים רוסי. ובנוסף - מייצבים הרוסים את שליטתם בלוהנסק ובדונייצק - שני החבלים המתבדלים מאוקראינה, המהווים יחד את דונבּאס, אזור עתיר תעשיה במזרח אוקראינה.
קשה לדעת האם יש לוח-זמנים רוסי למערכה. מי שציפו למלחמת-בזק (בליצקריג) התאכזבו כיוון שחיל-האוויר הרוסי כמעט שלא נכח במערכה, וכוחות הקרקע הרוסיים לא הסתערו בחמת-זעם על מטרותיהם. זה נובע, כנראה, מתחושה רוסית, כי הזמן עומד לרשותם, והם יכולים להשיג את מטרותיהם בניחותא, וללא לוחמה עקובה מדם בערים עצמן. כשישקע האבק, ויתפוגגו בלוני הלוחמה הפסיכולוגית והתעמולה, אולי נוכל לנתח את המהלכים הרוסיים, ולהסיק על לוח-הזמנים שתוכנן ועל יכולתו של הצבא הרוסי.
איני סבור, שיש ממש בידיעות על חולשת הצבא הרוסי ועל משבר מוטיווציה בו ומנגד על גבורת העם האוקראיני, שבלם את הכובשים. כל זה מוכר ממלחמות קודמות בעולם, והנו חלק ממערכה על דעת הקהל בעולם, שרוסיה הפסידה בה מראש. אותו הדין חל על הידיעות המלומדות על מצבו הנפשי של פוטין. בשש אחרי המלחמה נוכל גם להעריך עד כמה היו יעילים העיצומים הכלכליים והלחץ הפוליטי בעולם.
מה שמותר ליופיטר ארצות-הברית הגדירה בדוקטרינת מונרו (1826) את האוקיינוס השקט כים אמריקני ואת שתי יבשות אמריקה בתחום השפעתה, ופעלה בהתאם לאורך מאתיים השנים האחרונות, גם כשלא דבקה בבדלנות. היא פלשה למקסיקו, כדי לדכא את מרד פאנצ'ו וִייה ולקובה. בשנות השישים פלשה לקובה, כדי להפיל את שלטונו של פידל קסטרו, ונכשלה. כשברית-המועצות הציבה טילים גרעיניים בקובה. כלומר, בחצר האחורית של פלורידה, יזמה ארצות-הברית משבר עולמי, שהביא להוצאת הטילים הסובייטיים מהאי. ארצות-הברית הפילה את שלטון סלוואדור איינדה בצ'ילי ואת שלטון מועמר קדאפי בלוב, חתרה תחת המשטר הסנדיניסטי בניקרגואה, ופלשה לרפובליקה הדומיניקנית, להאיטי, לאי גרֶנדה, לפנמה, לעירק ולאפגניסטן.
ליופיטר מותר, כידוע, והוא יודע לספר סיפורים נפלאים על הסכנה האיומה, שהניעה אותו להפר ריבונות של מדינות באזורים, שהגדירם כחיוניים לו, או לשלום העולם. לרוסים אין יופיטר מרשה להתנהג כדרכו - בעיקר, בשנים שהייתה לו הגמוניה בעולם, לאחר התמוטטות ברית-המועצות.
עוד בנאומו בוועידת מינכן, 2007, יצא פוטין נגד ההגמוניה האמריקנית, וטען, כמו הסינים, שיש לשנות את המערכת הבינלאומית, ולבטל את ההגמוניה האמריקנית בה. את המסר הזה ארצות-הברית, למרות דעיכתה כמעצמת-על, אינה מוכנה לשמוע. ולכן, יופיטר כועס ...
