X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
שיירה להר הצופים מתארגנת ליד שער מנדלבאום 1948 [צילום: לע"מ]
"שיירת הדסה" - השיירה שנשכחה
לפני 74 שנים ב-13 באפריל 1948, כחודש לפני הכרזת המדינה, אירע אחד האסונות הגדולים של היישוב היהודי במלחמת העצמאות - אסון "שיירת הדסה" להר הצופים, ובו נרצחו 78 בני אדם ביניהם גם ד"ר חיים יסקי - מנכ"ל הדסה

אסון "שיירת הדסה" שכונה לימים גם בשם "טבח שיירת הדסה" נצרב בזיכרון הלאומי הקולקטיבי הישראלי כאחד האירועים הטראומטיים בתולדות הישוב. גם היום בחלוף 74 שנה מאז התרחש הרצח המחריד, מקום קבורתם של כ-22 מהנרצחים במתקפה אינו ידוע בברור.
במשך שנים רבות תקרית "שיירת הדסה" נחשבה ככישלון והיו ניסיונות להצניעה. האזכרות השנתיות היו צנועות ואורגנו על-ידי ארגון הדסה ולא הוזכר בה שם ממשלת ישראל ומשרד הביטחון. היום יודעים שע"ח חללי השיירה היו חלק בלתי נפרד מהלוחמים במלחמת העצמאות שהגנו על ירושלים, ומדי שנה נערך בבית החולי הדסה הר צופים טקס אזכרה ממלכתי לחללי שיירת הדסה בהשתתפות נציגי ממשלה ומשרד הביטחון.
רקע להתקפת "שיירת הדסה"
לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, ובחודשים הבאים שלאחר מכן, הייתה התחבורה העברית בין הר הצופים לירושלים מטרה להתקפות הערבים. על ההר שכנו כידוע באותן שנים שני מוסדות יהודים חשובים: האוניברסיטה העברית שנפתחה ב-1925 ובית חולים הדסה שנפתח ב-1938. הדרך היחידה מירושלים העברית להר הצופים עברה בשכונת שייח' ג'ראח הערבית ודרך שכונות ערביות נוספות. הערבים החלו לתקוף את התחבורה היהודית שעברה בדרך זו בכדורים חודרי שריון ובהטמנת מוקשים. והר הצופים ובית החולים הדסה והאוניברסיטה שעליו הפכו למובלעת בלב אוכלוסייה ערבית עוינת. הגישה אליהם התאפשרה רק בשיירות מאובטחות בפיקוח בריטי.
מוסדות הישוב היהודי פנו לשלטונות הבריטים וביקשו לאבטח את הדרך מירושלים העברית להר הצופים העוברת בתוך ריכוזים ערבים עוינים ולדאוג לשלומם וביטחונם של הנוסעים היהודים העוברים בדרך. הבריטים הבטיחו לעשות כן ולאבטח את הדרך מירושלים העברית להר הצופים אולם לא תמיד עמדו בהבטחתם. בתחילת חודש אפריל 1948 החריף מצבו של בית החולים הדסה שעל הר הצופים המבודד והיו צרכים להעביר אליו בדחיפות אספקה וכוח אדם. הוחל בהתארגנות והכנות ליציאה של שיירה גדולה של הספקת מזון וציוד רפואי מירושלים העברית לבית החולים הדסה.
מועד יציאת השיירה נקבע לתאריך 13 באפריל 1948. ארבעה ימים לפני כן בתאריך 9.4.48, ערכו אנשי האצ"ל והלח"י התקפה על הכפר הערבי "דיר יסין" ובמהלכה נהרגו עשרות ערבים ובהם גם נשים וילדים. באותו יום ה-9 באפריל 1948 נהרג מנהיג הכוחות הערביים באזור ירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקרבות הקסטל. שני אירועים אלה הגבירו את המתח בן יהודים וערבים והיה חשש שהערבים יחפשו נקמה. סיירים של ארגון "ההגנה" הביעו חשש ממארב ערבי שיתנכל ויתקוף את השיירה המתוכננת להר הצופים והמליצו לדחות צאתה. אולם לאחר הבטחה למארגני השיירה מהמפקד הבריטי שהדרך בטוחה והיא תאובטח על-ידי הבריטים ונוכח הצורך הדחוף באספקת ציוד והסעת אנשים לבית החולים הדסה וממנו חזרה לעיר העברית, החליטה ההגנה לאשר צאתה של השיירה במועד שנקבע.
ההתקפה על השיירה
בבוקר ה-13 באפריל 1948 התקבצו הנוסעים וכלי הרכב של השיירה ברחבת מבני המרכז הרפואי ברחוב הסולל (כיום רחוב החבצלת). המרחק מנקודת היציאה להר הצופים היה כ-5 ק"מ בלבד ואולי אף פחות מכך. השיירה יצאה בשעה 9:00 בבוקר לערך מרחוב הסולל אל רחוב שמואל הנביא בדרכה אל הר הצופים. ברחוב שמואל הנביא קיבלה השיירה אישור ליציאתה להר הצופים ממשטרת מאה שערים. השיירה הייתה גדולה מהרגיל, היא מנתה 105 נוסעים ובהם רופאים, אחיות, סטודנטים לרפואה, סגל עובדי בית החולים והאוניברסיטה ואנשי "הגנה". כמו-כן היו בין הנוסעים בשיירה חולים שנסעו לטיפול בבית החולים ואנשים שנסעו לבית החולים לבקר חולים המאושפזים שם.

שיירה להר הצופים דצמבר 1948

השיירה כללה תשעה כלי רכב. בראשה נסע משוריין ליווי, אחריו אמבולנס גדול ובו היו כעשרה אנשי סגל בית החולים, וביניהם ד"ר חיים יסקי מנהל בית החולים הדסה. אחרי האמבולנס הגדול נסעו שני אוטובוסים של חברת "המקשר" ובהם כ-60 נוסעים, אחר האוטובוסים נסע אמבולנס קטן, ושלוש משאיות עמוסות מזון ואספקה רפואית, ולבסוף משוריין ליווי מאסף. הדרך הייתה אמורה להיות מאובטחת על-ידי השלטון הבריטי, כעבור כ-40 דקות בסביבות השעה 9:40 בבוקר בהגיע השיירה לעיקול הכביש בלב שכונת שייח ג'ראח נתקלה במארב מתוכנן של אנשי כנופיות ערביות. המשוריין שבראש השיירה עלה על מוקש התהפך על צידו נתקע במרכז הכביש וחסם את דרכה של השיירה ומיד פתחו הערבים באש כבדה מהבתים משני עברי הכביש על כל השיירה.
האמבולנס וכן שני האוטובוסים שנסעו אחרי המשוריין המוביל ניסו לעקפו אך נתקעו-נלכדו בשולי הכביש. שאר כלי הרכב בשיירה - חמישה במספר, כולל המשוריין המאסף, פנו לאחור לכיוון ירושלים העברית והצליחו להימלט. הערבים המשיכו לירות לעבר ארבעת רכבי השיירה שנתקעו נלכדו בכביש - המשוריין הראשון, האמבולנס ושני אוטובוסים, וגרמו למספר נפגעים בקרב הנוסעים בהם ולדליפת בנזין מכלי הרכב. כעבור פחות משעה הגיע למקום הקצין הבריטי ג'ק צ'רצ'יל עם שריונית ומשאית, נעמד ליד האוטובוס והציע ליושביו לעבור למשאית ולהיחלץ.
היושבים באוטובוס אנשי השיירה סירבו לתת אמון בבריטים וביקשו להמתין להגעת כוחות "ההגנה" שיחלצו אותם. הקצין הבריטי עשה זאת כנראה על דעת עצמו מתוך יוזמה פרטית לסייע למותקפים היהודים. מאחר שלא ראה היענות להצעתו עזבו ג'ק צ'רצ'יל וחייליו את המקום. שאר חבריו אנשי כוחות בריטים שפטרלו באזור צפו במחזה מהצד, גילו אדישות ולא עשו דבר כדי להציל ולהגן ולחלץ את הנוסעים היהודים הלכודים בתוך רכבי השיירה. יש הטוענים כי הבריטים אף מנעו הגעת איש הצלב האדום למקום.
כלי הרכב בערו כלפידים
וכך במשך שעות ארוכות ארבעת כלי הרכב של השיירה: המשוריין האמבולנס ושני האוטובוסים ובהם כ-80 איש היו תקועים בלב שכונה ערבית עוינת חסרי אונים, מותקפים על-ידי המון פורעים ערבי שהחל נוהר למקום. בסביבות השעה 14:00 בצהריים (על-פי הערכה) הציתו הפורעים הערבים את אחד האוטובוסים על יושביו. ואחר כך גם את האוטובוס השני. נוסעים שניסו להימלט מהאוטובוסים הבוערים נהרגו ביריות. בסיוע דליפת בנזין מכלי הרכב שנגרמה מיריות הפורעים, בערו כלי הרכב כלפידים, ומי מבין הלכודים ברכבי השיירה שלא נהרג עד אז, נשרף חיים או נורה בהימלטו מן הרכבים. המון הפורעים גרר, התעלל והשחית גופות אנשי השיירה עד ללא הכר.
רק בסביבות השעה 3:30 אחר-הצהריים, כ-6-5 שעות לאחר תחילת ההתקפה על השיירה הגיעו למקום אנשי צבא בריטים שנשלחו מהפיקוד הבריטי אך היה זה מאוחר מידי. רוב רובם של נוסעי רכבי השיירה שנלכדו במקום היו הרוגים או נפצעו באורח אנוש ומתו אחר כך מפצעיהם. במקום נותרו שרידים חרוכים של האוטובוסים, המשוריין והאמבולנס וגופות מרוטשות. מחזות קשים ביותר נגלה לעיני המחלצים.
הרוגי אסון "שיירת הדסה"
בהתקפה נהרגו 78 יהודים מירי או משריפה מהם כ-20 נשים. עם ההרוגים נמנו: ד"ר חיים יסקי, מנהל בית החולים הדסה, ד"ר משה בן דוד המנהל המיועד של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, פרופ' ליאוניד דולז'נסקי מנהל המחלקה לפתולוגיה ניסיונית בבית רנטוף שעל הר הצופים, ד"ר בנימין קלאר, חוקר הלשון העברית באוניברסיטה, ד"ר אברהם חיים פריימן מומחה למשפט עברי, ופרופ' אנצו יוסף בונבנטורה פרופסור לפסיכולוגיה. שלושים מהנרצחים זוהו ונקברו בקברים אישיים, חלקם נקברו בקבר אחים בבית הקברות סנהדריה וגופות כ-20 חללים לא נמצאו.

אנדרטת חיילי שיירת הדסה 1968 [צילום: פריץ כהן/לע"מ]

רבים מבין ההרוגים בשיירה הם ניצולים פליטי שואה. כמה מצמרר לדעת כי נימלטו מתופת לתופת וסיימו באורח כה אכזרי את חייהם. בין ההרוגים חנה קאסוטו ניצולת מחנה אושוויץ כלתו של מפרש התנ"ך הרב דוד קאסוטו ורעייתו של הרב נתן קאסוטו שהיה רב בפירנצה איטליה ונודע גם כרופא עיניים. עוד בין חללי השיירה בתיה בס, שנסעה בשיירה ל"הדסה" כדי ללדת.
בין הרוגי השיירה היה גם אהרן פררה בן ה-36 איש ארגון לח"י שכינויו בארגון היה "דן", אביו של זמר הבס הנודע אברהם פרירה וסבו של הזמר ומגיש תוכניות רדיו אהרן פררה, הקרוי על שמו. בניגוד לפרסומים לא שימש אהרן בתפקיד נהג אוטובוס בשיירת הדסה. הוא נסע לבקר את אחיו ששכב חולה בבית החולים "הדסה". עוד בן ההרוגים: הרבט קרמר שהיה מנהל כללי ואדמיניסטרטיבי של בית-הנכות הלאומי "בצלאל".
שוקי לבנון "היתי צופה אל ההר מייחל לשובו של אבי משם
העיתונאי שוקי לבנון שאביו צבי לבנון מראשוני הפלמ"ח נמנה עם חללי שיירת הדסה מספר: "הייתי בן שנתיים כשאבי נהרג באסון שיירת הדסה. כילד הייתי עומד שעות על גג מעון הדסה בשטראוס רחוק מהילדים המשחקים, צופה אל ההר (הר הצופים א.א) ומייחל לשובו של אבי משם. האירוע והנושא הזה של "שיירת הדסה, מלווה אותי כל חיי. צמד המילים הר הצופים היה קדוש בעיניי ואל שירו של אביגדור המאירי "מעל פסגת הר הצופים" התייחסתי כאילו זה ההמנון שלי. המפגשים והאזכרות שנה אחר שנה קירבו את כולנו כ-100 המשפחות השכולות והפכנו למשפחה גדולה אחת ששיכלו את יקירה באירוע החמור ביותר של מלחמת העצמאות". מספר שוקי לבנון: "בעת השירות הצבאי נקראתי להפתעתי ליחידה סודית "מצוף" שמה. הגעתי ב-1965 ליחידה מופלאה של אנשים שהופקדו על שמירת הר הצופים מובלעת בלב המשטמה. הקשר שלי עם הר הצופים חודש. אין לי שום מושג מי יזם את המהלך הזה שעל פניו נראה כצירוף מקרים".
היכן טמונים 22 הנעדרים שלא זוהו
שוקי לבנון מספר לי, כי רק בהיותו בשנות העשרים שלו גילה במקרה כי מבין חללי השיירה יש 22 נעדרים שלא זוהו. כלומר, קבר האחים שהוקם לאחר רצח חברי השיירה בדרך להר הצופים, אינו כולל את כל חללי השיירה. שוקי לבנון החל לחקור את העניין לעומק. הוא אומר: "לא אפרט מהם מקורות המידע שלי אך עם השנים הוברר לי מעבר לכל ספק כי חלק מהחללים טמונים במערות קבורה בבית קברות מוסלמי. מאז אני וחבריי מייחלים ליום שבו נדע בוודאות היכן קבורים יקירינו. זו בעצם בקשתי היחידה: לדאוג שאם אבי וחבריו נמצאים שם, במערות הקבורה המוסלמיות, הם יועברו לקבר ישראל. אני עדיין מקווה שגורם ממלכתי כלשהו יתפוס יוזמה ויביא את חללי ישראל שקבורים במערות הקבורה של המוסלמים, ואולי גם אבי ביניהם, לקבר ישראל. רק אז ארגיש כי הושלמה המלאכה עבור ילדינו, נכדינו והבאים אחרינו".
אנדרטה לזכר נירצחי האסון
לזכרם והנצחתם של חללי השירה הוקמה במקום בו נרצחו בשייח ג'ראח בירושלים, סמוך לתחילת רחוב שמעון הצדיק אנדרטה בנויה חומת אבן מרובעת ממנה בולטות קורות עץ. במרכז החומה מוטבע לוח שיש שחור ועליו תאריך האירוע, שמות הנופלים ופסוק לזכרם: "אלה לחיי עולם" (דניאל י"ב ב').

צבי לבנון [צילום: אתר יזכור]
תאריך:  13/04/2022   |   עודכן:  13/04/2022
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
"שיירת הדסה" - השיירה שנשכחה
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
צריך לקבוע יום זכרון.
עזרי  |  13/04/22 14:00
2
חבל. עוד מאמר עתיר בטעויות..
אביתר רייטר  |  13/04/22 18:35
 
- למען יידעו
קצין ותיק  |  14/04/22 02:09
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חלי ממן
כל שנה יש לנו חגים שיש להם מאכלים מיוחדים, עם ארוחות משפחתיות וחופשים ידועים מראש, הם לא מגיעים בהפתעה
אהרן פאפו
זה אינו פרס-נובל שאולי מגיע לפרופ' גולדרייך על הידע שלו במחשוב ומתימטיקה    זהו פרס לאומי-עממי שבא לשמח את העם היהודי בכך שהוא יכול ביום העצמאות להתגאות בהישגים למופת
יאיר נבות
ממשל ביידן צפוי היום לאשר סיוע צבאי נוסף לאוקראינה בשווי של 750 מיליון דולר, שיכלול בין השאר סוללות ארטילריה כבדות, ככל הנראה עוד מערכות נ"ט ונ"מ ומערכות נשק נוספות    הבוקר צפויים להגיע לקייב נשיאי פולין,ליטא, לטביה ואסטוניה כדי להיפגש עם זלנסקי ולהביע את תמיכתן הבלתי מסויגת באוקראינה
עמנואל בן-סבו
זהותה היהודית של מדינת העם היהודי באה לידי ביטוי באוסף של הנהגות והלכות מעצבות, המזכירות לנו במהלך עונות השנה את המסע של העם הנצחי מיום עמדו על בימת ההיסטוריה
רפי לאופרט
התפטרות סילמן מראשות הקואליציה (סינדרום סילמן) הפתיעה רבים אך מה שמטריד במיוחד הוא שהפתיעה גם את רה"מ. האירוע הוא פרשת-דרכים פוליטית שרבים מדי באופוזיציה ובממשלה מתפתים לנצלו ניצול אישי וקטנוני. אם ינוהל האירוע נכון מכאן ואילך טמון בו פוטנציאל לשינוי פוליטי חשוב שיחסוך מהציבור הישראלי קשיים, עוגמת נפש ונזקים רבים - הכדור בידי סילמן ובנט
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il