התבטאותו הנבזית של שלמה גרוניך, "איש הרוח" והמסית התורן, היא רק חוליה נוספת, וכנראה לא אחרונה, של התבטאויות דומות ומרושעות של רבים מעמיתיו לעיסוק ולגזענות. השבוע מצא שלמה גרוניך לנכון לשבח את נוכחותם של האשכנזים בהופעתו בעין-גב וליהנות מהיעדרם של צ'חצ'חים כדבריו. לא פחות מקוממת מדבריו של גרוניך הייתה שתיקת הכבשים בקהל, שצחקקו, לא מחו, לא קמו ולא עזבו את האולם. רק המנחה נסלי ברדה הצילה במעט את כבוד האירוע. הצ'חצ'חים כיכבו לראשונה אצל דודו טופז, שהסית נגד מחנה גדול של אזרחים בעצרת בחירות של המערך לפני למעלה מ-40 שנה, וייתכן שתרם לניצחונו של מנחם בגין בבחירות 1981. מאז ראינו את תיקי דיין (שכינתה את מצביעי הימין אספסוף מהשוק), את יאיר גרבוז (שאנשי מפלגתו משתטחים על קבר רב-המרצחים ערפאת ועולים לרגל אל יורשו, מכחיש השואה אבו מאזן), את עודד קוטלר (איש הבהמות, הקש והגבבה), את דנה וייס (נאום הביביסטים) ואחרים מנצלים לרעה את חופש הביטוי בישראל ואת הבמות הניתנות להם כדי לזרוע שיסוי, פילוג ושסעים, בתקווה שבכך יתרמו למחנה המתיימר להיות ליברלי. והממסד הישראלי, במקום לגנות ולשלול את התופעה, מתרפס בפני "אנשי הרוח" בעיני עצמם, ואף מעניק להם את הפרס היוקרתי בישראל, פרס ישראל. כך זכה עודד קוטלר, אשר ייזכר כאיש הבהמות, הקש והגבבה, בפרס זה, למרות שקופת שרצים תלויה לו מאחוריו. השנה התבזינו גם במתן הפרס היוקרתי למתמטיקאי בשם עודד גולדרייך, שרץ לתרום את הפרס שקיבל ממדינת ישראל דווקא לארגונים הפועלים להבסתה. ייתכן שגרוניך הבחין במגמה המסתמנת והציג השבוע את מועמדותו לפרס ישראל תשפ"ג. לא מיותר לציין שאותו ממסד ישראלי לא מצא לנכון להעניק את הפרס ליורם טהר-לב האהוב והמוערך, מי שאיננו שנוי במחלוקת כמו השמות שצוינו לעיל.