לאחרונה העיד במשפט החוזר של זדורוב העד פול קיש באשר לצורת התזות הדם בתא הרצח, ועד כמה הן מתאימות לשחזור של זדורוב. והנה אף עדות זו, כך עולה מן הדיווחים התקשורתיים, גם היא כאחרות נוטה להחליש עד להפריך את ראיות התביעה כנגד הראיות הפורנזיות עומדת לתביעה כמעט כעלה אחרון להיאחז בו החקירה הנגדית של זדורוב . זו העלתה גרסה חדשה מצדו באשר לסיבה להתוודותו בפני המדובב על הרצח. יאמר מיד כי לגרסה זו יש תימוכין בתמליל הדיבוב אולם זדורוב התקשה להסביר מדוע ישן לצד המדובב עם אור כבוי, הרגיש בנוח להתייעץ עמו ולשתף אותו בפרטים אישיים על-אודותיו. כמו-כן זדורוב טען שידע באיזה תא התרחש הרצח עקב שלט על דלת התא אך לא הסביר מדוע לא אמר זאת למדובב. השופט קולה העיר: "יש לך הסברים עכשיו שלא סיפרת אותם לפני 15 שנה, ואנחנו כשופטים צריכים להבין מה קרה".
השופט קולה תהה עוד מדוע זדורוב לא יידע את המשטרה שראה טיפות דם בשירותי הבנים ביום הרצח. זדורוב השיב שלא התייחס לכך ברצינות . השופט צרפתי העיר לזדורוב: "יותר מפעם אחת אמרת פה שבהליך הקודם שיקרת אבל אם שיקרת בבית המשפט פעם אחת, למה שנאמין לך היום?" בנוסף, זדורוב אמר שהיה מוטרד שלאחר הרצח יעצרו אותו. התובעת טענה שהדבר מעיד על תחושת אשם.
ועם כל זאת יש לזכור כי זדורוב אינו עומד לדין על עצם קיומן של תחושות אשם או שקרים וסתירות. זדורוב עומד לדין על רצח. גרסתו של זדורוב ועקביותה, ותחושותיו הן אכן ראיות נסיבתיות מפלילות לכאורה לאשמה. אך כוחן חלש עד נעלם אל מול הראיות הפורנזיות הנוטות לזכות. וזה הסיפור בתמציתו. הראיות הפורנזיות מתבססות על חוקי מדע הטבע והן מזכות. הסקת מסקנות מפלילות מעדות זדורוב מתבססת לעומת זאת אך על תובנות פסיכולוגיות ברמת שכל ישר. בניגוד לחוקי הטבע, הפסיכולוגיה האנושית היא תחום שבו החוקיות וההתנהגות האמפירית היא גמישה ומותירה מרחב רב יחסית להתנהגויות שקשה להסביר אותן בהגיון. הטענה שלא הגיוני שמי שלא רצח לא ידע להסביר את סתירות גרסתו ואת שקריו מתבססת לכל היותר על סוג של הגיון פסיכולוגי-סטטיסטי ממוצע. אולם הפסיכולוגיה מאפשרת מרחב של שונות.
מחקרים התנהגותיים מצביעים על כך שפעמים רבות בני אדם נוטים לסטות מן האידיאל הרציונלי. כשמול ראיה התנהגותית הנשענת על אידאל רציונלי התנהגותי זה ניצבת ראיה פורנזית כמו זליגת הדם השוללת מחלץ אלמוני והפועלת לפיכך כראיה מזכה מוחצת לטובת זדורוב שוב אין לראיה ההתנהגותית כל ערך.חוקי הטבע בניגוד לעולם הפסיכולוגי, אינם מאפשרים גמישות. בנוסף למחקרים ההתנהגותיים קיימים מחקרים על-אודות הזיכרון האנושי. הם מצביעים על מועדותו לכשלים. הזיכרון כך הם מראים אינו מתפקד כמצלמה של המציאות. בחלוף שנים רבות יכולים לעלות חסמים מצד האדם לשחזר מה הניע אותו בדיוק לומר את מה שאמר. המבוכה של זדורוב בעניין מתן הסברים אינה לפיכך בהכרח מפתיעה.
אדרבה אילו היה לזדורוב מענה ניצח לכל שאלה ותהיה היה בכך בכדי להחשיד יותר. בחלוף השנים סביר שזדורוב לא יזכור הכל, בפרט, צפוי שאדם העצור בחשד לרצח יסבול במיוחד בלחץ החקירה מכשלים שאינם תואמים לאידיאל הנחקר הרציונלי. למשל, ינסה להשיב תשובות שהוא חושב שימקסמו את יכולתו לשכנע בחפותו גם אם הוא חף וגם אם תשובות אלה שקריות. מה עוד שאפשר לחשוב על הסברים להתנהגות זדורוב: הוא לא פחד לישון עם המדובב באור כבוי כי באותו זמן לא פחד והבשלת הפחד הייתה כרוכה בתהליך ורק כשהסיק שהוא מאוים, החליט להתוודות. באשר לדם, אפשר שהיה נעול הכרתית על פרשנות לפיה הדם שראה בשירותים הוא כתוצאה מקטטה בין תלמידים ולא מרצח. הוא פחד שיעצרו אותו כי חשב שהוא חשוד סטראוטיפי. כמה מוזרה הפסיכולוגיה עד שייתכן שהסברים אלה אינם נגישים לזדורוב היום גם אם הם ההסברים האמתיים. וככל שהם אינם נגישים לזיכרונו הם אינם נגישים אף להגיונו.
נסכם, אם יש לנו ראיות פורנזיות חותכות השוללות את מעורבותו של זדורוב ברצח, הן בהכרח גוברות על ספקולציות פסיכולוגיות המיוסדות על התנהגותו המילולית העולם הפורנזי הוא עולם הרבה יותר מוצק משיח הספקולציות ההתנהגותיות, והוא כבר פסק את דברו כך נראה שאשמת זדורוב לא הוכחה.
