לזכרו של אילן גילאון אני מבקש לתת ביטוי לחוויה מרגשת שחוויתי, כשחבר הכנסת אילן גילאון הוא זה הניצב במרכזה. זה היה לפני למעלה מעשרים שנה. הצטרפתי לקבוצה קטנה של תושבי העיר חולון, שבאה לשער מפעל המתכת "חמת" באזור התעשיה של העיר כדי להביע סולידריות עם פועלי המפעל "חמת" השובתים, כשהם מביעים מחאה נגד גלי פיטורי עובדים שרירותיים, שפקדו את המפעל באותה שנה. העמידה הדמומה שלנו עם שלטים, שנראתה לי משום מה מאוד לא משמעותית, קיבלה ברגע אחד תנופה. לפתע הגיע אילן גילאון, הנתמך במקל הליכה, צועד בצליעה ובאיטיות רבה מאוד לעבר הקבוצה, שבאה להביע סולידריות עם פועלי "חמת". מהמיקרופון שבידו פרצו לאווירה הקודרנית מלים, המעוררות את כל הפועלים השובתים, שישבו מנומנמים ליד השער. הם התקרבו לעברו של אילן גילאון והקשיבו ברוב קשב לאמירתו - "עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׁרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, עַל מִכְרָם בְּכֶסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם, הַשּׁוֹאֲפִים עַל-עֲפַר-אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים..." - ומיד נתן לפסוק הלקוח מעולמו הנבואי של הנביא עמוס משמעות עכשווית - "על שלושה פשעי הנהלת מפעל "חמת" ועל ארבעה לא אשיבנו, על מכרם בתאוות בצע את ההון האנושי היפה של מפעל "חמת", הון אנושי של עובדים ישרי דרך בעבור הון שהוא פרי תאוות בצע". תוך מספר דקות הצטופף הקהל בטבעת של חניקת אהבה לאילן גילאון, ונתן ביטוי לכך בפרץ של דברי חיבה והערכה כלפיו על שהביא למאבקם את האמירה המתריסה של הנביא עמוס מפרק ב' פסוק ו', וכשהוא נתן לה נוכחות עכשווית מאוד מרשימה. אי-אפשר היה שלא להתרגש מהמראה של מאות פועלים, שהביעו את הערכתם לחבר הכנסת בהתלהבות רבה על שהביא את עולם המקרא למאבקם נגד הנהלה באמירה: "הַמּוֹכֶרֶת בְּכֶסֶף הוֹן אֱנוֹשִׁי עוֹבֵד וּזְכוּיוֹת שֶׁל הוֹן אֱנוֹשִׁי עוֹבֵד בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם". כשמאות הפועלים התקבצו סביב אילן גילאון בבקשם לחבק בחום את האיש עם המיקרופון, פרץ מתוכו הקול: "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן... הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים, הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים..."- ומיד עבר-אילן גילאון לקול המתריס לעבר המציאות העכשווית - "שמעו הדבר הזה הפרות בהנהלת חברת "חמת", העושקות את ההון האנושי היקר העובד במפעל, הרוצצות את חיי העובדים היקרים, ששנים רבות נתנו נשמתם למפעל ועכשיו תאוות בצע מבקשת לזרוק אותם כחפץ מיותר שאין בו יותר צורך". יושב-ראש ועד העובדים, פועל חובש כיפה סרוגה, ניגש אל חבר הכנסת אילן גילאון ואומר לו - "הרשה לי לחבק אותך, בשבילי אתה, אילן גילאון, עכשיו הנביא עמוס, אשר היה בנוקדים מתקוע, שהגיע לעיר חולון לעודד פועלים הנאבקים על זכותם לעבוד. הרשה לי לחבק את מי שמבקש שבחיינו היומיומיים נחוש כי "יִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן". למרות שחלפו כבר למעלה מעשרים שנה מאותו מעמד, אני מתרגש בהקלידי את תשובתו של אילן גילאון ליושב-ראש ועד העובדים - "הלילה בישיבה הבלתי נגמרת שהייתה בכנסת, קראתי את הפסוק, שאיתו אתה מבקש להחמיא לי, בספר עמוס פרק ה' פסוק כ"ד". תשובתו של אילן גילאון זיכתה אותו במחיאות כפיים סוערות של קהל השובתים. בשבילי אילן גילאון היה איש התנ"ך. מאות פועלי "חמת" באותו מעמד הביעו הערכה לאילן גילאון, שהאנושיות והמוסריות שהוא שידר כבשה אותם. את המחמאה הגדולה קיבל אילן מפועל חובש כיפה, שניגש אליו ואמר - בשבילי אתה החוטר מגזע ישי, עליו דיבר הנביא ישעיהו בפרק י"א, כי אצלך, אילן, הצדק הוא באזור מותניך והאמונה בחובה להשתית מחויבות כלפי האדם העובד באזור חלציך - "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו" (ישעיהו, פרק י"א, פסוק ה').