לפני שבועות אחדים ביקרנו בארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק בירושלים, אוצר גדול למערכת החינוך לכל גיל, אין סוף שימושים באין סוף תחומי דעת. לארכיונים יש קסם מיוחד ולארכיון סרטים הקסם מוכפל עשרות מונים. אוסף "יומני כרמל" למשל מחזיר אותנו לשנות ה-50 וה-60 בימים טרום הטלוויזיה, בהם לפני הקרנת הסרט בקולנוע היווה היומן מעין בוליטין חדשות מצולם קצר שסיפק מידע ויזואלי לצופים. הארכיון אוחז במידע שלעתים לא ידענו כלל על קיומו. הארכיון מהווה תשתית דוקומנטרית, היסטורית, אמנותית ותרבות שעשויה לשמש כל חוקר וכל אדם סקרן מגיל בית היסודי והלאה. כיצד מציגים ארכיון סרטים? נראה כי הכי פשוט גם הכי נכון הוא להעתיק מילה במילה מאתר הארכיון את הטקסט בו הוא מציג עצמו,
זה מה שעשינו כאן.
ארכיון הסרטים הישראלי ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים מופקד מאז 1960 על שמירתן ושימורן של יצירות ישראליות מקוריות - דוקומנטריות ועלילתיות - מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. בשנת 2020 הושק אתר האינטרנט של המוסד הירושלמי, וכעת יכול הציבור הרחב לטעום מאוצרות הארכיון לדורותיהם. בשנות ה-50 של המאה הקודמת נסעו וים ו
ליה ון ליר לבקר בפריז. בביקוריהם בסינמטק הצרפתי החלו בני הזוג להיחשף לקלאסיקות קולנועיות ולסרטים אמנותיים. "המפיצים באותם ימים לא היו מביאים סרטים כאלה לארץ", סיפרה בשעתה ון ליר, מייסדת הסינמטק וארכיון הסרטים, "אז החלטנו להביא סרטים בעצמנו, וכך למעשה התחלנו את הארכיון". באותם ימים התגורר הזוג בחיפה וקיים בביתו מועדון קולנוע שאירח חוג חברים שוחרי קולנוע להקרנות של סרטי איכות.
"בהתחלה שמרתי את העותקים אצלי בבית, תחת המיטה", סיפרה ון ליר, שהלכה לעולמה בשנת 2015. "עד שבשלב מסוים לא היה לי מקום, אז העברנו אותם לדירה אחרת". באותם ימים אופסנו עותקי הסרטים בדירה ברחוב מוריה בחיפה, וניהול הארכיון ומועדון הסרטים התקיים בבית רוטשילד (לימים בית הכט) שבמרכז הכרמל. וים וליה ון ליר המשיכו לרכוש סרטים, וב-1960 ייסדו באופן רשמי את "ארכיון ישראלי לסרטים", שהוכר בחלוף שנה כחבר בארגון FIAF - הפדרציה הבינלאומית לארכיוני סרטים. מהלך זה אִפשר להם לרקום קשרים עם ארכיונים ברחבי העולם ולהביא ארצה עותקי סרטים שטרם נראו על מסכי ישראל. בדוח שהועבר ל-FIAF בשנת 1964 צוין שמלאי הארכיון הישראלי מונה 130 סרטים. בין הכותרים שהובאו לארץ על-ידי בני הזוג ון ליר באותם ימים ניתן למנות יצירות דוגמת "הולדת אומה" של ד"ר גריפית, "רחוב 42" של לויד בייקון ובזבי ברקלי, "פני צלקת" של הווארד הוקס ו"מטרופוליס" של פריץ לאנג.
המעבר לירושלים בשנות ה-70 עברו בני הזוג ון ליר להתגורר בירושלים וייסדו בה את הסינמטק הירושלמי. תחילה פעל הסינמטק בבית אגרון, ובהמשך עבר למשכנו הנוכחי בגיא בן הינום, שהוקם בתרומת הפילנתרופ ג’ורג’ אוסטרובסקי, ואליו הועתק גם ארכיון הסרטים. עם השנים, בזכות מסירותם של המייסדים והודות לתמיכתן המתמשכת של הקרן לירושלים, קרן ון ליר וקרן משפחת אוסטרובסקי, הוא הפך לארכיב הקולנוע המרכזי בישראל והגדול ביותר במזרח התיכון, מוסד שאחראי לאיסוף ושימור של עשרות אלפי סרטים, ישראלים ובינלאומיים.
כיום שמורים בארכיון כ-32 אלף עותקי הקרנה של סרטים, 12 אלף נגטיבים, 20 אלף קלטות וידאו ו-2,500 עותקים של יצירות קולנוע ישראליות. הסרטים מופקדים בפורמטים שונים - דיגיטליים ואנלוגיים (פילם 16 מ"מ, 35 מ"מ, קלטות בטא, יומטיק) - ולחלקם אין עוד עותק בעולם.
הארכיון מחזיק בין כתליו אוצרות שערכם לא יסולא בפז, כמו למשל קטעי הצילום הנדירים של חלוצי הקולנוע האחים לומייר המתעדים את נופי ירושלים, יפו ובית לחם בשנת 1896. סרטים אלה שצילמו האחים לומייר נחשבים לתיעוד הפילמאי הראשון של פלשתינה. אוספי הארכיון השונים מרכיבים יחד תמונת תצרף המשקפת את ההיסטוריה הוויזואלית והאודיו-ויזואלית של ישראל משלהי המאה ה-19 ועד ימינו. חשיבותו של האוסף כבירה, הן עבור מדינת ישראל והן מבחינת מורשת היהדות בכללותה.
הארכיון משמש כמרכז ההפקדה הרשמי של הקולנוע הישראלי. עותקים של הסרטים העלילתיים והתיעודיים שנוצרים בישראל מופקדים בו למטרות שימור ומחקר, ומושאלים באופן שוטף לצורך הקרנות בסינמטקים, בפסטיבלים ובשלל אירועי קולנוע בארץ ובעולם. ב-1999 קיבל מעמדו של הארכיון גושפנקה רשמית כשחוקקה הכנסת את חוק הקולנוע וקבעה שכל הפקה שנתמכת על-ידי אחת מקרנות הקולנוע הישראליות מחויבת להפקיד עותק אחד של הסרט בארכיון הירושלמי.
שימור דיגיטלי במאה ה-21 בשנת 2017, כדי להתמודד עם פגעי הזמן וההתכלות הבלתי נמנעת של עותקי הפילם, הוחלט בסינמטק ירושלים להצעיד את הארכיון אל עבר המאה ה-21, ובתוך כך לחולל מהפכה דיגיטלית בתחום המורשת האודיו-ויזואלית של ישראל. כדי לצאת לדרך פנתה הנהלת הסינמטק לשורה ארוכה של שותפים, גופים וקרנות שנעתרו לתמוך במיזם, בהם קרן יגלום, קרן ברכה, מפעל הפיס, אגף המורשת במשרד לענייני ירושלים, הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד התרבות.
במסגרת המיזם נרכש ציוד ייחודי מהמתקדמים בעולם, בעלות של מיליוני שקלים, ובאמצעותו מתבצע תהליך ניקוי העותקים וסריקת התמונות והסאונד. בארכיון הוקמה מעבדת שימור מקצועית שפועלת מסביב לשעון. באמצעותה, שלל עותקי הפילם של האוסף העברי והישראלי מועתקים ומומרים לכדי תוצר קולנועי דיגיטלי מתקדם. צוות הארכיון מנהל מערך תשתיות, אחסון וניהול של קבצי מאסטר, התומך בקליטה, אִחזור, טיפול, ניגון, מיפוי וניהול מיטבי של נכסי הארכיון הדיגיטלי - כולל הפקדות דיגיטליות חדשות ותוצרי סריקה.
לצד עבודת השימור, הארכיון יוזם ומפיק עותקים דיגיטליים משוחזרים של יצירות נבחרות מהרפרטואר הישראלי. המשמעות של הרסטורציות הללו היא שלניקוי והסריקה האוטומטיים של העותקים במעבדת הארכיון מתווספים שלבי עיבוד ידניים - ניקוי שריטות, תיקון פגעי זמן בתמונה ובפסקול, וכן טיפול קפדני בצבע (קולור גריידינג) - וזאת במטרה להשיב לסרטים את מאפייניהם המקוריים. בין הסרטים שזכו לשחזור עד כה: "שלושה ימים וילד" (1967), "אוונטי פופולו" (1986), "מצור" (1969) ו"החיים על-פי אגפא" (1992).
בשנת 2020, לאחר כמה שנים של עבודת סריקה ושימור אינטנסיבית, הגיע השלב הבא של המיזם: הנגשת הסרטים המופקדים בארכיון לציבור הרחב ולגורמים מקצועיים באמצעות פלטפורמת צפייה אינטרנטית ייחודית. עם השקת הפלטפורמה המקוונת ממלא הארכיון את חובתו לשמר עבור הדורות הבאים את המורשת האודיו-ויזואלית של ישראל בסטנדרטים מקצועיים בינלאומיים, ולצד זה מממש את ייעודו כמקדם הקולנוע הישראלי בארץ ובעולם.
אתר האינטרנט החדש של הארכיון מאפשר להיחשף לאוספי הקולנוע הישראלי לדורותיו, וכולל אפשרויות לצפייה במתכונת VOD, פלטפורמות להעשרת חוויית הצפייה והעמקה בהיסטוריה האודיו-ויזואלית המתועדת, וכן שיתופי פעולה עם גופי חינוך, מוסדות מחקר ופעילויות משותפות עם תעשיית הקולנוע.
