הופעת הסבתא (נועה סבח) עם שלד המסמל את המוות האורב לכולם, והופעת נועה גולדברג בתפקיד הכפול של עורכת הדין של הצוואה וכן של לארה, המטפלת הרוסיה של הסבתא - מלבבות את הקהל. במיוחד נועה גולדברג במגוון כשרונותיה, יופיה והופעתה המושלמת - כוכבת בהתהוות. כל להקת הבנות, כולל טליה לין רון המרגשת ולירז אברה התוססת, מלבבת במיוחד כשהמוזיקה סוחפת אותן לריקוד לא מסוגנן בנוסח להקות המחול הישראליות, אלא להפך, מלהיב אותן בהקפצות ותנועה משוחררת המחברות את הצופים אליהן. את הבעיות שיוצרת הדרמה של יחסיהן על-רקע פתיחת הצוואה ועוד לפני כן, ממזערת הקומדיה המשחררת את כל מה שהצטבר אצלן במשך שנות ילדותן, ובכך גם סוחפת את הקהל, וככל שהוא צעיר יותר כך גדלה מידת החיבור. את עיצוב הבימה הכה עשיר ומושקע יצרה מאיה בבילה, ואת עיצוב התלבושות התואם יצרה יעל סקידלסקי. אך הכתר מבין המעצבים שייך לזיו וולושין, מעצב התאורה הכה נפלאה. אצלו אין שחקן שהמונולוג שלו נישא באפלה. הכל מדויק להפליא. את הכוריאוגרפיה משולחת הרסן והכה טבעית יצרה נתלי שילמן. ולסיכום: התוכן הדרמטי נבלע בקומדיה של המשפחה המטורללת, והחן שכתבו ה"THE WARDROBE ENSEMBLE" שכה קסם לבימאית תמר קינן, מעניק למסיימי הסטודיו הזדמנות להינות מהצגה בה הם יכולים להתפרק ולגרום לקהל לשכוח מהמתרחש בחוץ.