ראש הממשלה בנט התעורר בפרוס קיץ 2022 שנה אחר שנכנס לתפקידו והאיגרת שפרסם לציבור הציוני ב-31.5.2022 היא מסמך מצויין בכל מה שנוגע לשנה שחלפה - מאזן פעילות ואירועים - אך לא מוצלח בכל הנוגע לעתיד. חולשתה העיקרית של הפניה הנוכחית לגבי העתיד היא שאין בה עתיד; יש בה רק נוסטלגיה ו"תקוות". פוליטיקאים נשפטים על סמך מעשיהם, אך קריטריון יסודי לשיפוט הוא כבכל מבחן מעשי - ביצוע לעומת תכנון. הבעיה של בנט בכל שנת כהונתו הייתה ונותרה ששכח שלושה דברים מרכזיים לתפקיד זה:

• פוליטיקאי פועל עבור הציבור והציבור רוצה תמיד לדעת לאן הוא הולך ומדוע. בנט בתפקידו הבכיר "נאלם" רוב הזמן; מספר הפעמים בהן דיבר ישירות לציבור והסביר את תוכניותיו ומהלכיו היה מינימלי. חריג זעיר בעניין זה היה נושא הקורונה, אולם בכך אין די. אכן, מקובל שראש ממשלה במשטר דמוקרטי עומד בראש מפלגה גדולה, אך לאו-דווקא הגדולה ביותר. במשטר הנשען על הסדרים קואליציוניים, שכיח הדבר במיוחד אבל תמיד הוא גם רה"מ וגם מנהיג מפלגה. על-כן ראוי שידבר לציבור כמתווה מדיניות לאומית, אעל-פי שברור לכל שהוא גם ראש מפלגה ומטבע הדברים ידבר גם אל מצביעיו ותומכיו הישירים.

• בנט הגיע לראשות הממשלה בעיצומו של משבר משילותי ופוליטי, כאשר במוקד סדר היום הלאומי עמדה לצערנו שאלה מרכזית אחת: "כן" ביבי, או "לא" ביבי. דווקא בשל כך היה עליו להציב בפני הציבור סדר יום לאומי אחר. בדיעבד השאלה האמיתית היא: האם היה לו בכלל סדר יום כזה ואם כן, מדוע לא חשף אותו לציבור והעמידו במוקד השיח. בעבר היו ראשי הממשלה בישראל מתחילים כמעט כל מושב של הכנסת ובוודאי כל קדנציה חדשה בנאום פרוגרמתי ובהצבעה על דגשי המדיניות בכל הנושאים המרכזיים. בממשלה כה הטרוגנית ומלאת סתירות וניגודים, יש חשיבות עצומה להתמקדות על: סדר יום לאומי (קווי יסוד), מפלגתי (על מה התפשר) ואישי - זווית הראייה שלו. היו בדבריו פה ושם רמזים - לקורונה, לבעיה האירנית, להשתוללות החמאס ולמשבר המשילות. אלה כמעט מובנים מאליהם והשאלה לא הייתה לגבי תוכנם או זהותם אלא מה מתכוונת ממשלתו לעשות בהם.

• הקמתו רשימה בלתי-דמוקרטית, דהיינו מינויים מגבוה. תופעה זו אומנם אינה נדירה בישראל, אבל מחבלת קשות בדמוקרטיה שלנו ומערערת את יציבותה. מה טעם ראה לבחור דווקא דרך זו? לאור אירועי שיקלי, סילמן, קרא ואחרים - ראוי היה ציבור התומכים בו להסבר על שום שכשל זה עשוי בין היתר להיות הגורם העיקרי למפולת ממשלתו; מה הסיק מכך. השקפתו הדמוקרטית בעיני נותרה עדיין אניגמה; דומני שזו תעודת עניות למכהן שנה בתפקיד, במיוחד כאשר משבר נתניהו העמיד סוגיה זו בראש סולם העדיפות של השיח הציבורי.

לדעתי שגה בנט באופן חמור בהרכב הרשימה ובשיטת בחירתה ועתה הוא משלם על כך מחיר פוליטי. מלבד שגיאות קשות בבחירת "השותפים לדרך" ובהבטחת נאמנותם המפלגתית (לשם כך בין היתר באו) לא לקח בחשבון את הדינמיקה הפוליטית-מפלגתית בישראל שבה הנאמנות האישית חשובה, אבל בהחלט לא קריטית כאשר תקופת הכהונה זמנית היא ובכל מקרה קצרה. מתי למשל הבין שיריבים פוליטיים ראו בחלק מאנשיו את נאמניהם ולא את נאמניו?! ואם הבין, מדוע לא נקט צעדי מנע למיזעור נזקים? כראש ממשלה פעל בנט כשר-חוץ-על ושכח שאחת הסיבות לכישלון נתניהו הייתה הזנחת נושאי הפנים והחברה. בנט כבר איננו טירון בחיים הפוליטיים. אני יכול להבין שביקש ליצור בישראל הוויה יהודית-ערבית שונה מבעבר וראה בעבאס שותף (עדיין בערבון מוגבל אבל אחד הטובים ביותר שבנמצא כרגע). אך עבאס מבחינה זו הוא מיעוט שבמיעוט בסקטור הפוליטי הערבי ודווקא משום כך אסור לראש ממשלה ישראלי-ציוני לעצום עיניים נוכח המגמה הרווחת במגזר של הפרות חוק וסדר, איומי התפרעויות וניסיונות לאכוף על המדינה מה שרוב מכריע בציבור אינו מוכן לקבל. בנט פעל בתפקידו מבחינת התואר והתפקיד הפורמלי שמילא במערכת הממשלתית, אך לא הורגש כך בתחומים מפלגתיים ופנימיים המעידים על שליטתו באירועים ובתהליכים הפוליטיים והממלכתיים. בתחום התפעול הלאומי עמדו בפניו אתגרים שהיו גלויים לכלל הציבור - מבעיות בריאות וחינוך ועד יוקר המחיה, המחסור בדיור, פיזור האוכלוסייה ואיכות ביצוע אכיפת החוק בישראל בכל המגזרים ועוד. בתום שנה לכהונתו הקורונה אשר לפי שעה אכן נשלטת, היא עדיין מכה לאומית שגבתה מחיר של למעלה מ-10,000 מתים! עובדה זו מחייבת התייחסות של המנהיגות הלאומית; מה פשר התופעה? - האם החיים הטובים גוברים אצלנו על החיים עצמם?! המציאות בכנסת בלתי נסבלת בלשון המעטה; אין זה סוד ששיטת המשטר הנוכחית היא בין הגורמים העיקריים לכך. האם מבין בנט שלא ניתן להמשיך עוד זמן רב עם כנסת בעלת דיוקן כזה בטרם תאבד כליל את מקומה ומעמדה הציבורי בדמוקרטיה שלנו? איזו דמוקרטיה תהיה לנו ללא כנסת מתפקדת? נכון שבנט שינה מספר יסודות במדיניות כלפי חמאס שהביאו לנו שקט יחסי מעזה בתקופת החגים האחרונה. אבל לצד השקט היחסי מהרצועה גבר הוא בתוך ישראל ובאיו"ש. מאורעות מאי 2021 לא עברו ולא יעברו ללא השפעה לטווח הארוך על יחסי יהודים ערבים. אצל היהודים רמת חוסר האמון בתהליכי ההתגברות, משמע: הסובלנות - בדעיכה. משום מה לא מתפרסם אצלנו חלק חשוב מהמידע הקשור בתהליכי עומק אלה וכתוצאה מכך רוב הציבור גם איננו ער להם ולמלוא משמעויותיהם. אינני מקבל כסביר מצב דברים זה מפני שישראל נערכת לאירועי-ביטחון משמעותיים מבחוץ בהשראת אירן ותומכיה. מול איום מבחוץ ללכידות הלאומית ולמוכנות העורף תפקיד חיוני בכושר העמידה והספיגה. מהתבוננות במהלכי משרד הביטחון מול סוגיות אלה דומני לעיתים שאני רואה שתי ממלכות נפרדות: - החיילים מקבלים תוספות שכר (עייני אינה צרה בהם); השוטרים אינם מקבלים שיפור דומה; המורים מדדים במרחק רב אפילו אחרי מהשוטרים; מערכת האכיפה מפוצלת ומפולגת - משטרה לחוד, פרקליטות לחוד ובתי המשפט??? דומה שחיים ביקום מקביל... אינטגרציה של כל אלה היא מתפקידיו העיקריים של ראש הממשלה. ברור שאין מצפים שיפעיל זאת בעצמו אלא שיפתח את היוזמות ואת מערכות הבקרה והשליטה שיוודאו סינכרוניזציה מירבית וסתירות פנימיות מינימליות. כאיש היי-טק מצפה הציבור זאת ממנו וכשאין זה כך, ראוי הוא להסברים. בנט מבקש באיגרתו תמיכה ציבורית בממשלתו וקל להבין מדוע. אולם שותפות הציבור בשלטון ותמיכה בנבחרים על-מנת שיוכלו לממש את התוכניות המובטחות אינה מושגת כתוצאה מתחושת רחמים כלפי פוליטיקאים רופסים אלא בזכות אמון במנהיגיו וליצירת אמון דרושים: מצע ברור ודו-שיח פתוח ורצוף! כלל אינני בטוח שלא מאוחר מדי להציל ממשלה זו. "אגפה" הימני של הממשלה הוא הקטן והחלש בה. אולם גוש הימין כולו לרבות מי שהלכו עם בנט ושותפיו-מימין לממשלה יודע שלימין בישראל רוב אלקטוראלי ברור. כשל לוגי זה הכשיל, מכשיל ויכשיל את בנט אם לא יערך לשנות את מהלכיו בניהול הממשלה (את תובנת שותפיו האחרים בה) כך שהימין הישראלי כולו, גם אלה שמוכנים לבחינת חלופות פוליטיות, לא יחוש שמוליכים אותו באף לעבר תוכניות מדיניות-חברתיות העומדות בסתירה מוחלטת לתפיסתו האידאולוגית. ציבור זה כולו צריך להיות יעד הפניה של ראש הממשלה, גם אם לפי שעה רק מיעוט מתוכו הצביע עבורו באופן ישיר. באיגרתו רמז בנט שהוא מבין זאת ופנה ובצדק לחלק הציוני באוכלוסייה. אולם, כאשר שותפיו החשובים ביותר כלפיד וגנץ משמיעים קולות אחרים (גנץ בעיקר בתחום ביטחון חוץ רופס ולפיד בשאלת שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת האנטי-ציונית) - דומה ששני אלה אינם מתחשבים בבעיות העומק של המשחק הפוליטי והם - אם לא ישוכנעו ע"י בנט לפעול אחרת - עתידים להכריע לכף חובה את הניסוי כולו. אפשר שהדבר היחיד שיכול בנט עדיין לעשות בכדי להציל את ממשלתו הוא להשלים את איגרתו בדיבור ישיר אל הציבור ולהתוות בפניו בתמציתיות את תוכניותיו בכל הנושאים העיקריים. עליו להסביר, לנמק ולשכנע מדוע המשך כהונת ממשלה זו עדיף לנו על פני ממשלת ימין רחבה, גם כשבראשה יעמוד יאיר לפיד אחרי החילופין הצפויים. על הציבור לשמוע מפיו מה הוא מבקש ומצפה ממנו² ומאידך מה הוא מבטיח לו בכדי שיתממש הפתרון העדיף כל הדרך עד תום הקדנציה או לפחות עד תום הבחירות לנשיאות בארה"ב בשנת 2024.