ששה חודשים לפני מותו שכל יצחק בן דור את בנו אהובו חיים בן דור שנהרג (1.1.48) בפשיטת כוחות ההגנה והפלמ"ח על הכפר הערבי בלד-א-שייח' שבאזור מפרץ חיפה והוא בן 24 בנפלו. אביו יצחק הספיד את בנו הספד מרגש מול הקבר הפתוח בבית הקברות ביגור. למנחמיו אמר: "בני הוא קורבן למען תקומת המולדת". באותם ימים פרסם מאמר הספד לבנו: "לחיים בני, בשילוב נשמות..." שריגש רבים בישוב. איש לא שיער אז בוודאי, כי כעבור חודשים ספורים לאחר מות בנו, ייהרג האב יצחק בן דור אף הוא, מירי האויב.
יצחק בן דור - פרקי חייו יצחק בן-דור (בנדר) נולד בשנת 1893 בעיירה סד, בקובנה שבליטא לאברהם אליעזר, ולפייגה רבקה בנדר. למד ב"חדר" בעיירה ובהמשך בישיבת טלז. כבר בנערות פירסם רשימות בעיתון "הזמן" של ב.צ כ"ץ. בשנת 1913 עולה יצחק לארץ ישראל, ועובד כפועל חקלאי בחולדה וברחובות. ב-1914 הוא מצטרף לקבוצה שעלתה על אדמת דולב, היא קריית-ענבים.
במלחמת העולם הראשונה התנדב יצחק בן דור לגדוד העברי הראשון. הוא משרת בחיל רגלים בארץ ישראל ובמצרים, ובספטמבר 1920 משתחרר בדרגת קורפורל. לאחר שחרורו עבד תקופת מה כצלם אצל הצלם התל אביבי המיתולוגי אברהם סוסקין. כמו-כן עבד בסלילת כבישים בתל אביב.
בשנת 1921 עובר יצחק בנדר להתגורר בירושלים אותה אהב מאוד ופתח שם צלמנייה (חנות צילום). הוא היה פעיל בחיי הציבור בעיר. בנוסף לעבודתו כבעל חנות צילום נטל חלק פעיל בהגנת השכונות והעיר העתיקה, ונמנה עם קבוצת המגינים שנאבקה ב-2 בנובמבר 1921 עם הפורעים הערבים ברחוב המדאן ובשער השלשלת בעיר העתיקה. בשנת 1923 נושא יצחק לאישה את שרה לבית משפחת חיים מרגליות. שנה לאחר מכן באפריל 1924 נולד בנם חיים. באותה שנה עברה המשפחה להתגורר בתל אביב.
מראשוני עיתון "דבר" עם יסוד עיתון "דבר" ביוני 1925, נענה יצחק להזמנת ברל כצנלסון לכתוב ב"דבר". יצחק עבד בעיתון מיום הופעתו, תחילה ככתב מקומי בתל אביב והאזור ובהמשך כעורך מדור "כלכלה ומשק", כמתרגם וככותב מאמרים ורשימות. רבות מרשימותיו עוסקות בנושאים הקשורים בבניין והתפתחות המפעל הציוני הארץ. "יצחק עקב בהתלהבות אחר כל ניצוץ של יצירה בהתיישבות ובחרושת". הוא נלחם בתופעות שליליות שנתגלו בארץ וכתב והתריע עליהם ברשימותיו. כך למשל כתב והתריע בעיתונו על תופעת ספסרות בקרקעות. חבריו מספרים עליו כי היה נקי כפיים, בעל זיכרון מצוין והכיר את כל פינות הארץ הנבנית.
יצחק בנדר (בן דור) היה ממייסדי אגודת העיתונאים, שימש סגן יושב-ראש הוועד בתל אביב וכן היה במשך שנים ראש הוועדה המקצועית. בקיץ 1942 והוא איש לא צעיר, בן 49, התגייס שוב יצחק בן-דור לצבא הבריטי ונטל חלק במלחמת העולם השנייה. הוא שירת בפלוגת התובלה בארץ ישראל, במצרים, בלוב ובאיטליה, והיה פעיל בחיים הציבוריים בקרב החיילים וגם בקרב אנשי ומוסדות הקהילה היהודית באיטליה. יצחק למד את השפה האיטלקית, וחיבר מילון איטלקי שימושי בעזרת חיילים יהודים איטלקיים כדי להקנות את הלשון העברית ליהודים דוברי איטלקית.
מנהל סניף "דבר" בירושלים לאחר שיחררו מהצבא הבריטי בחודש אוגוסט 1945 מונה לנהל את סניף "דבר" בירושלים, ונמנה עם ראשי אגודת העיתונאים בירושלים. אהבתו לעיר ירושלים ולתושביה הייתה רבה ועמוקה, הוא פרסם את "רשימות ירושלים" בהן סיפר על העיר, על כל גווניה. כמו-כן הגיש ב"קול ירושלים" תוכנית רדיו בשם "ירושלים ערנו" בה סיפר על הקורה בעיר ואירח בתוכנית את מנהיגי העיר ופרנסיה. בעת המצור על ירושלים במהלך מלחמת העצמאות, לא ניתן היה תמיד להעביר אליה את העיתונים שהודפסו בתל אביב. בתקופה זו התאגדו עיתונאי ירושלים השונים וייסדו עיתון משותף בשם "ידיעות ירושלים" בראשו עמד כעורך יצחק בן דור, זאת בנוסף לתפקידו כראש מערכת "דבר" בירושלים. בימי המצור והניתוק של ירושלים, היה יצחק פעיל מאוד בחיי הציבור בעיר. עזר והדריך, והרבה להתהלך ברחובות, לשמור על קשר ולחזק את רוחם של התושבים.
מותו מפגיעת ירי ירדני בתחילת חודש יוני 1948 בעת המצור על ירושלים, זמן קצר לאחר שיצא ממשרדי מערכת עיתון "דבר" בירושלים: פגז שנורה על-ידי הלגיון הירדני התפוצץ, ורסיס מימנו פגע בבטנו שעה שהלך ברחוב. הוא הועבר לבית חולים, נותח ובמשך שישה ימים נאבק על חייו, אך ביום ד' 9.6.1948 מת מפצעיו. בן 55 היה במותו. אבל כבד ירד על מכריו ומוקיריו עם היודע דבר מותו. העיתונות בארץ דאז סיקרה בהרחבה את דבר מותו ואת הלוויתו.
ןכך דיווח עיתון "הצפה" מיום, 10 ביוני, 1948 על מותו: "העיתונאי יצחק בן-דור, מנהל סניף מערכת "דבר' בירושלים, שנפגע ברסיס של פגז בשבת שעברה, מת בלילה הקודם מפצעיו, אחרי שנאבק עם מר המוות במשך כמה ימים. מותו עורר צער רב בקרב כל ציבור העיתונאים, שהוקיר את עטו וכיבד בו את אחד מישרי הלב שבעיתונות העברית".
הלוויתו של יצחק בן דור יצאה מבית החולים "ביקור חולים" לבית העלמין בגבעת שאול שם נטמן המנוח. השתתפו בה עיתונאים רבים וכן עיתונאי חוץ. ישעיהו קלינוב נפרד מהמנוח בשם ציבור העיתונאים ובמלים נרגשות דיבר על "שירותו של העיתונאי הלוחם, שנפל על משמרתו". הרב אריה לוין אמר "קדיש".
אורי קיסרי ויונה כהן מספרים על יצחק בן-דור העיתונאי אורי קיסרי מספר על יצחק בן דור: "יצחק בן דור לא היה מאלה שאתה פוגשם תדיר. מתהלך עמם, מסב עמם ליד שולחן בקפה, מפטפט עמם על הא ועל דא... אבל הייתי אומר, שאתו ובעזרתו, היית זוכה משהו מן העומד וקיים מעל הזמן שחולף... היינו נפגשים לעתים נדירות. אבל מידי הפגשנו היה נדלק מיד אותו ניצוץ ראשון של היכרותנו, של ידידותנו, ניצוץ שנדלק עוד ב-1927 במערכת "דבר" שברחוב יבנה... כי הוא היה שייך לאנשים שבקרבם ניצוצות אינם נכבים לאחר שהם נדלקים. הוא היה כה אמתי, כה ישר וכן!... היו לו עיניים של רפורטר מצוין היודע לראות והייתה לו נשמה של אב היודע לאהוב".
העיתונאי יונה כהן כתב "הצפה" בירושלים ששימש לימים, במשך שנים רבות, כתב "הצפה" בכנסת, כותב על יצחק בן-דור ב"הצפה" ימים ספורים לאחר שנהרג: "ארחות מוסר וערכי נצח של האומה היו יקרים עליו מאוד. עבדתי בשבועות האחרונים במחיצתו בהוצאת "ידיעות ירושלים". באהבה העמיס על עצמו, נוסף לעבודת יומו ב"דבר", תפקיד של עורך לילה לעיתון זה. יונה כהן מתאר את יצחק בן-דור כאיש עניו ולבבי לכל אדם, כבוד האדם היה חשוב בעיניו מכל. כל הליכותיו היו בפשטות אך בדייקנות.
הנצחתו לאחר מותו עלו בני משפחתו חבריו, ומכריו מדי שנה לקברו להתייחד עם זכרו של האיש האהוב והמוערך. יצחק בן-דור הונצח בשורה של מקומות ומיזמים. ב-28 ביוני 1956 נקראה הספרייה שליד מועדון אגודת העיתונאים בירושלים על שמו. בשנת 1957 החליטה מערכת "דבר" בשיתוף המשפחה לקבוע פרס שנתי בסך 200 ל"י על שמו של יצחק בן-דור "שיינתן בעד רשימה עיתונאית מובחרת מחיי הארץ ומאבקיה שתכנה יהיה ברוח כתיבתו חדורת החלוציות ואהבת האדם של יצחק בן-דור". הפרס הוענק מדי שנה בטקס חגיגי במעמד אישי ציבור, ראשי מערכת עיתון "דבר", עיתונאים ובני משפחה. בין הזוכים בפרס לאורך השנים: משה הכהן, נתן גרוס, אייזיק סדומי, אליהו אגרס, דוד שליו, עידית זרטל, דני צדקוני, יוסי מיכלסקי, דוד ליפקין, יאיר פלדמן, ראובן שפירא ועוד.
במאי 1958 נקרא על שמו של יצחק בן-דור רחוב בירושלים. רחוב קריית משה הוסב לשם רח' יצחק בן דור. טקס חנוכת הרחוב נערך במעמד ראש עירית ירושלים גרשון אגרון. את הלוט מעל שלט הרחוב, הסירה האלמנה שרה בן דור.
