ההפטרה לפרשת "בהעלותך" לקוחה מספר זכריה. בעת קריאת ההפטרה וקריאה מספר הנביא זכריה גם תוך כדי הפלגה לעברם של פסוקים מעבר להפטרה נעצרתי בפרק ד' בפסוק ו': "דְּבַר-יְהֹוָה אֶל זְרוּבָּבֶל לֵאמוֹר: לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי". הדגש הוא בעוצמה הרוחנית ולא בעוצמה כוחנית-צבאית. מספר הנביא זכריה "גנבתי" שורה בשיר שכתבתי - "חַיֵּי אֻמָּה מֻתְנִים בְּעָצְמַת רוּחָהּ וְלֹא בְּעָצְמַת כֹּחָהּ". הפסוק נאמר לכתובתו של זרובבל בן שאלתיאל, נכדו של המלך יהויכין, העומד בראש השבים לציון אחרי חורבן הבית הראשון בתוקף הצהרת כורש, המתירה ליהודים לצאת מגולת בבל. זרובבל בן שאלתיאל, שקיבל מעמד של ראש פחה מכורש מלך פרס, הוא זה העומד בראשות הבית הלאומי השני, הוא זה שדוחף ודוחק לבניית בית המקדש השני בשנת 516 לפני הספירה עובדה היא שלמרות המצב המדיני הצבאי השורר בארץ בתקופת שיבת ציון, הנביא זכריה, איש הרוח זכריה, מבהיר למנהיג הפוליטי הנוכחי בהדגשה יתרה, שהמסד בבניית ביתנו הלאומי השני חייב להיות מודגש על עולם הערכים, על מתן כל הדחיפה להעצמת המישוריות הרוחנית ולא מתן דגש לעוצמה הכוחנית, כנאמר - "לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ". כשאומרים את המילה "לא" ואומרים פעם נוספת את המילה "לא", מוצא לנכון הנביא זכריה להדגיש מה כן יש לעשות, והעשייה צריכה להתבטא - "בְּרוּחִי..." בפרק ח' מדגיש הנביא זכריה פעם נוספת מה סוד העוצמה שצריך להיות ביסודו של הבית הלאומי השני תוך הפניית הדגש לירושלים "וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הָאֱמֶת" רק ירושלים, בירת ישראל, שביסודותיה יצוקה עוצמת עולם ערכים מוסרי, יחיו בה לבטח זקנים וזקנות ותהיה מלאה בילדים ובילדות, המשחקים בבטחה ברחובותיה. לא תהיה תקומת אמת לעם אם יחיה לנצח על חרבו. שמחה ועתיד לילד, ביטחון ויציבות לזקן לא יעברו דרך עוצמת החרב, אלא אך ורר דרך עוצמת הרוח וערכי המוסר. הנביא זכריה מבקש בדורו מבוני הבית הלאומי השני, שהם ישימו את כל יהבם על עוצמת הערכים הרוחניים-המוסריים, ולא בעוצמות הכוחניות. נראה לי, שחסרה לנו היום דמות בעלת שיעור קומה כזכריה, שיזעק בקולי קולות לעברן של כל שדרות החברה - "שֶׁלֹּא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ" נגיע אל המנוחה והנחלה, אלא "בְּרוּחִי" - אלא בזכות יישומן של עוצמות העולם הערכי. אני מודע לכך, שתהיינה תגובות רבות של הסבורים, שללא בסיסי עולם-ביטחוני-צבאי חזק ויציב, כל דברי יש לתחומם בתוך מסגרת שמימית נטולת כל אפשרות של יישום עלי אדמות. אני מודע, שיהיו רבים שיגיבו, כי אני מרחף בעולם שמימי לא מציאותי. גם בהכירי בנקודות תורפה בגישתי, אני סבור, שאין מקום לחיים עלי אדמות ללא נתינת הבכורה להדגשים שהעליתי במאמרי, כשאנחנו מנווטים את חיינו עלי אדמות.