אני רוצה לספר לכם על ועדת שטרום, אשר מטרתה הייתה להגביר את התחרות בין הבנקים, חבורה של אנשים מאוד מכובדים, עם ניסיון מצטבר של מאות שנים. עבדו מאוד קשה, הוציאו דוח מאוד מכובד, ארוך ומפורט, וכמה פעמים מופיעה בו המילה ניוד? פעם אחת! ואף היא עסקה בבריטניה.
מהיכן תופסים את השור טונה של מילים כיבסה הוועדה על הוספת מתחרים, על שינויים מבניים, על תחרות לשב"א אשר הייתה והינה מאחורי מסך ברזל, הוועדה על פעולות שלקוחות יוכלו לנהל מחוץ לחשבון העו"ש שלהם, אבל זה בדיוק כמו לומר שלבעל טלפון שיש אפשרות להעמיד תחרות לספק הטלפוניה שלו באמצעות שימוש בטלפון ציבורי, או להתחרות בספק הטלוויזיה שלו על-ידי צפייה בטלוויזיות של חלונות הראווה.
אני מניח שהם לא היו אנשים טיפשים והמסקנה היחידה שלי היא שתחרות של ממש בין הבנקים הייתה דאגתם האחרונה, כי הפעולה העיקרית הנדרשת בהגברת תחרות היא
הסרה דרמטית של חסמי מעבר ואפשור ניוד קל, פשוט ומיידי ללקוחות, ורק אחרי כן או במקביל נדרשים שינויים מבניים וכלים רגולטוריים על-מנת לבטן ולייצב את המצב ולמזער תופעות לוואי. ומי שעוסק בתחרות ולא שם לו את הסרת חסמי הניוד בראש סולם העדיפות, לא מבצע לטעמי מלאכתו נאמנה.
ועדת שטרום תפסה את השור מהבואבוס, וכולנו שילמו את המחיר. יצוין שהחל מהשנה שעברה ניתן לנייד חשבונות עו"ש בישראל, לא ירדתי לעומק הפרטים.
שנים חיכינו לתלמיד ישיבה בשם אוריאל אטיאס, אשר היה שר התקשורת מש"ס בממשלת אהוד אולמרט, ובלי תואר ד"ר ואפילו בלי תואר פרופסור. אני מניח שאפילו ללא בגרות וללא תואר ראשון, והוא אכל בלי מלח את חברות התקשורת, אילץ אותן בתקיפות לפתח את תשתית
ניוד המספרים, גמר עם התעריפים המשוגעים של הסלולר בישראל, והקים תחרות לבזק בתקשורת הקווית (הוט לבזק). ורק אחרי שתפס את השור בקרניו, ניוד המספרים (גם טלפון הקווי וגם בסלולרי), טיפל בכל הפתרונות התומכים ובכללם מפעילים וירטואליים, ביטול דמי פיקדון ומעבר, והטלת מגבלות קשות על בזק על-מנת לעודד את המתחרות ועוד.
אטיאס תפס את השור בקרניו, הסרת חסמי מעבר. וחברות התקשורת הוותיקות עם שתן מעל לאוזניים, שילמו את המחיר. טיאס פעל הרבה לפני ועדת שטרום, כך שהייתה בידי ועדת שטרום דוגמה פנטסטית לשבירת מונופולין והנהגת תחרות כהרף עין. מהיכן תופסת היועצת המשפטית לממשלה את השור? עד כמה שהמצב עצוב, היועצת המשפטית לממשלה עושה לטעמי מעשה שטרום. היא תופסת את השור מהצד הלא נכון. היא מצוטטת כאומרת בעוד איזו ועידה, אחת מני רבות המשחיתות זמנן בלהג על מערכת שאבד עליה הכלח:
- "אמון עיוור של הציבור במוסדות השלטון אינו עולה בקנה אחד עם משטר דמוקרטי, אשר מבוסס על שיח ציבורי פתוח ונוקב. מוסדות השלטון צריכים להרוויח את האמון שניתן בהם... אמון הציבור אין משמעו בהכרח שכל החלטה שתתקבל על ידנו תהיה פופולרית. העבודה היא מקצועית, בהתאם לדין. כך בתחומי המשפט המנהלי, האזרחי והמשפט הפלילי. יהיו מצבים, והדברים ידועים, שבהם החלטה כזו או אחרת לא תהא פופולרית. מסוכן לבלבל בין פופולריות לבין אמון. מצד אחד, עלינו להיות פתוחים לביקורת. אנחנו נבחן ביקורת בכובד ראש, נפיק לקחים ונשתפר... העמקת הקשר עם הציבור ושיפור השיח עם ארגונים המייצגים אותו היא בעיני אמצעי חשוב לשיפור תהליכי העבודה ולביסוס אמון הציבור בנו. עובדי השירות הציבורי המשפטי איכותיים מאוד, חדורי שליחות ציבורית ומסורים לעבודתם. החוכמה כמובן אינה מצויה רק בידנו. קשר משמעותי בין משפטני המגזר הציבורי לבין הציבור וארגונים שמייצגים את הציבור הוא חיוני להצלחתנו ולעמידה ביעדים שניצבים בפנינו".
אינני יודע אם היועצת המשפטית לממשלה חיה במציאות מדומה או שהיא רק עושה את עצמה. בידיה נפלה הזדמנות של אחת בדור, להציל את המינהל המשפטי מפני עצמו. יותר נמוך הוא כנראה כבר לא יכול לרדת, והיועמש"ית לממשלה, אם היא מוכשרת, אמיצה וחרוצה, עליה לנער את המערכת, מהמסד עד הטפחות ולתקן אותה. ועל-מנת לתקן, יש קודם כל להוציא את הקלקולים מהשורש, על-ידי אפיונם וטיפול יסודי בהם, ורק אחרי כן לעסוק ביחצ"נות ובנחמדות כלפי חוץ. הבעיות העמוקות הן בפנים, ומילים כמו
"שיפור אמון הציבור בנו" הן קשקוש אחד גדול, כי לא יהיה לעולם אמון בגוף חולה עד מאד, וכל חלום על אפשרות שב
"הפקת לקחים" ו
"העמקת קשר", תיפתרנה מחלות עמוקות ויסודיות מעיד לטעמי על חשיבה לגמרי לא מציאותית.
המעבר מאי אמון עיוור לאמון בסיסי מחייב חריש עמוק ומסקנות מרחיקות לכת גברתי היועמש"ית, יש לך הזדמנות מיוחדת במינה להבריא את המינהל המשפטי בישראל. אם תעקבי טוב טוב אחרי פסיקות בתי המשפט, כולל העליון, תיווכחי לדעת שגם לבתי המשפט נמאס מכם, והם בינתיים הקש האחרון שלכם, כי בשופטים יש עדיין אמון של הציבור. אבל חוסר האמון בכם מכרסם גם בהם, והם לטעמי מבינים את הסכנה למערכת המשפט בגללכם ומתחילים לשים לקרקס שלכם סוף.
רק חריש עמוק ביותר, ועדת חקירה ממלכתית, אשר תהיה לכם בה "פרוטקציה" בגלל ההרכבים שבחוק לכאלה ועדות, תפתח אולי פתח לפתרון הבעיות. אני בטוח שוועדה כזו תקרע לכם את הצורה, אך יהיו בה גורמים שימתנו (לטעמי בצדק) את שפיכת התינוק עם המים. ככל שזה לא יהיה הפתרון, יום יבוא ויגיע שלטון שבלי חשבון, ולטעמי במידה רבה של צדק, יזרוק את המסגרת הארגונית שלכם לכלבים, ושום יחצ"ן או יועץ אסטרטגי לא יעזור.
