בימים של התנצחויות מבעיתות בבית הנבחרים של מדינת ישראל, בימים שמנהיגי המדינה מימין ומשמאל מחליפים מהלומות מילוליות בוטות ורוויי גסות רוח ביניהם במרוץ לתפקיד ראש ממשלה בישראל, אני מתגעגע למנהיגות בדמותו של משה, שהזדקרה במלוא עוצמתה המדינית והרוחנית בימי ראשית ההתהוות הלאומית של עם ישראל.
אני מתגעגע למנהיג שלא רדף אחרי התפקיד, אלא התפקיד רדף אחריו. אני מתגעגע למנהיג משה, גם כשהלעיזו עליו כדוגמת הלעזות מחפירות של מרים ואהרון, שנוסחו בחריפותן בספר במדבר פרק י"ב פסוקים א' ו-ב', הוא גונן על אלו שהלעיזו עליו. משה גונן בכל לבו על מרים, על זו שהלעיזה עליו בעת שהיא עצמה נקלעת למצוקה קשה. הוא לא נטר שנאה ואיבה אישית לפוגעת בו.
בימים אלו אני מתגעגע לאותו רועה צאן במדבר מדיין, שלו נאמרו המלים הכואבות: "רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם". המלים המייסרות נאמרו לרועה צאן, העונה לשם משה מבית לוי. משה שומע מפי השכינה את הפירוט של המצב החמור: "...צָעֲקַת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל בָּאָה אֵלַי, וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ שֶׁמִּצְרַיִם לוֹחֲצִים אוֹתָם.
וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצִיא אֶת עַמִּי בְּנֵי יִשְׁרָאֵל מִמִּצְרַיִם".
משה לא מפעיל אנשי יחסי ציבור כדי לעמוד בראש העם ולהנהיגו. משה אינו מפעיל מרפקים להבאיש אחר כדי לזכות בתפקיד. משה בורח מהתפקיד, התפקיד רודף אחריו. הענווה והצניעות דרים תחת אותה קורת גג, בה משה הוא הַדַּיָּר. מול השכינה המכירה בסגולותיו וביכולתו, משה מפגין ענווה: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵך אֶל פַּרְעֹה". משה ער לכובד התפקיד של המנהיג, ממנו מצפים שיוציא את העם מעבדות מצרים, לכן הוא מבקש מהשכינה לשקול היטב, אולי יש מועמד אחר. אולי יש מועמד מועדף על פניו. אולי יש מועדף עם כישורים טובים מכישוריו.
גילויי יוהרה משה מודע גם לחולשותיו כאדם, כי הרי אין אדם שהוא כליל השלמות. הוא חושש שאין לו כאריזמה מספקת, שתביא את העם להאמין לו, לכן הוא אומר: "מִי אָנֹכִי". בצירוף המילים - "מִי אָנֹכִי", אותן אומר משה, קיבלנו את ההנגדה המוחלטת ואת עוצמת הפער בין מה שמייצג משה המנהיג - משה הבורח מהתפקיד - טרם כניסת בני ישראל לארץ ישראל ובין שלל גילויי היוהרה והרדיפה אחרי תפקיד ראשות הממשלה בימינו.
משה הבורח מהתפקיד מודע לפגמים ביכולת המנהיגות שלו במישור הרטורי, שהיא כה חשובה לתפקיד של מנהיג, שצריך להניע את העם לכלל פעולות נחשוניות. משה מעיד על עצמו כי הוא: "כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן". משה אינו מחבר נייר עמדה, המבליט את כל יתרונותיו על פני האחרים. בוודאי שלא כתב מכתבי עמדה המעידים על חולשות של מועמדים אחרים.
כדוגמת משה גם ירמיה, איש ענתות, ברח מהשליחות אל עַנְוַת הכהונה בעירתו הקטנה. הוא אינו שש לתפקיד "נָבִיא לַגּוֹיִים נְתַתִּיךָ". מול השכינה המייעדת אותו לתפקיד רם מעלה, ירמיהו מציג עצמו "נַעַר אָנֹכִי" אין לי את הניסיון הדרוש לתפקיד ואף אין לי יכולות רטוריות.
אני מצר על כך, שהנורמות שאפינו את משה, אדון הנביאים, ואלו שבאו אחריו דוגמת ירמיה, לא מצאו מקום בסדר היום של הדור שלנו ערב מינוי אדם לדוגמה לתפקיד רמטכ"ל בצבאנו, לא מצאו מקום במרוץ מרפקים ונעילת נעליים גבוהות בחצר המטכ"ל מסכנת נחשים ארסיים. אני מצר על כך, שהנורמות שאפיינו את משה, המנהיג של העם בדרך מעבדות לחרות, ודמויות שבאו אחריו דוגמת ירמיהו, אין להן אחיזה בסדר היום של הדור שלנו בהתמודדות על תפקיד ראש ממשלה בישראל. היום אני מתגעגע לדמותו של משה, הנביא והמנהיג המדיני, במיוחד כשאני רואה בגלריית הדמויות את הרפש ומריח את הצחנה מכל אלו, הנושאים עיניהם לתפקיד ראש ממשלה בישראל.
