ישראל מתנהלת בימים אלו בשלושה יקומים מקבילים, שלמרות שהם תחת סמכות אחת, מדינת ישראל, הם מתנהלים בנפרד. יש את היקום של הקואליציה והמהומה שמתרחשת בהצבעות במליאת הכנסת. שם, חברי כנסת משתי הקצוות של הקשת הפוליטית, החליטו לטרלל מדינה שלימה והם נאחזים במנדט שלהם, כמו בקרנות המזבח. שיטת הממשל העקומה שלנו לא מאפשרת לפטר אותם, אלא רק על-ידי לחץ ציבורי. היקום השני גם מתנהל בכנסת, אבל בוועדות. שם, מדי יום, במשך שנה, עוסקים בנושאים האמיתיים שמעסיקים את הציבור, כל אחד לפי טעמו. בדיונים האלו משתתפים לפעמים גם חברי אופוזצייה, המפרים את ההחלטה ההזויה לא לשתף פעולה בוועדות, וראו זה פלא, השיח הוא סביר, מכבד. למרבה הצער רוב ההחלטות האלו לא משתקפות בתקשורת, בכל אופן לא באותה עוצמה כפי שמבליטים את הפייק משברים.
היקום השלישי הוא הציבור הרחב. הדרמות הליליות שמייצרים כלי התקשורת על הצבעות שהופכות להיות "קריטיות להמשך פעילות הממשלה, לא ממש מוציאות אנשים לרחובות. באיזה שהוא מקום, הציבור כבר מאס לשמוע כל יום את אותם פרשנים מימין ומשמאל, המחשבים את ימיה של הקואליציה, מי לחסד, כלומר מנבא שהיא תשרוד, ומי למוות, פוליטי. יובל שטייניץ, אחד מחיילי האופוזיציה, ניבא ביום שישי, אצל שרון ואורי בכאן 11, כי הממשלה תיפול בתוך ימים. באולפן שישי, אצל קושמרו עמית סגל ובועז ביסמוט, שהופיע כמה שעות לפני אצל אופירה וברקו, מחזרו את הדרמות שהיו במליאה, וגם חגגו את החידוש המרענן של כוונת גדי איזנקוט להצטרף לפוליטיקה.
ההימור שלהם היה, שהוא מצטרף ליש עתיד או כחול לבן. גילי כהן, מכאן 11 דיווחה ביומן שישי עם גאולה אבן, שקצת לפני שאיזנקוט הודיע כי הוא שוקל להיכנס לפוליטיקה, הוא נפגש עם נפתלי בנט מספר פעמים מחוץ ללשכה במקום סודי. רשמית, נמסר כי הם דנו בענייני ביטחון ואירן. לא רשמית סביר להניח ששוחחו על מצב הקואליציה. כל אלו כאמור מקבלים ביטויים דרמתיים באמצעי התקשורת המודפסת או האלקטרונית, כי דיבורים על בחירות תמיד מביאים רייטינג. אבל הציבור ממש לא רוצה בחירות, וגם הפוליטיקאים לא רוצים. היחיד שרוצה, אומרים הפרשנים, הוא בנימין נתניהו. אפשר להבין, הוא כבר היה שם ארבע פעמים. כוחו של הרגל.
דווקא דפנה ליאל, אמרה באולפן שישי, משפט שמייצג את התחושה של רבים: היא אמרה כי מזעזע לראות כיצד מדברים על בחירות בשלוות נפש, כאילו זה מובן מאליו. היא התכוונה לחבריה לפאנל בערוץ 12 ובערוצים אחרים. "הצופים כבר מפסיקים להאמין לנו, מרוב דיבורים חוזרים על בחירות", אמרה ליאל. היא צודקת.
המשבר בממשלה אינו שונה מעשרות משברים שליוו כל ממשלות בעשורים האחרונים כולל במשמרת של הליכוד בשותפות עם בני גנץ שהתרסקה פעם אחר פעם. ההדהוד של המשבר הנוכחי הוא חלק ממסע התעמולה של האופוזיציה להפיל את הממשלה בכל מחיר, לכאורה לגיטימי, על-פי כללי המשחק הדמוקרטי. פורשים, עריקים, היו ותמיד יהיו, וידעו לסחוט כספים, על ימין ועל שמאל, לטובת מגזרים יהודים שונים. אבל כאשר מדובר על כספים לחברה הערבית, זו כבר סחיטה פוליטית כי מה פתאום שיבנו בית חולים למגזר הערבי, מה פתאום שיבנו כבישים, וישקיעו במיגור הפשיעה? 20 שנה שום ממשלה לא עשתה זאת והתקרה לא נפלה.
המציאות הזו של לכאורה יש שלושה יקומים, היא הרבה יותר מדאיגה מעצם קיומה. היא מערערת את היסודות הדמוקרטים של המדינה, ומאיימת את ריסוקה. נראה כי החברה האזרחית חייבת להתעורר מתרדמה עמוקה ולהסביר לכל נבחרי הציבור שעליהם להתעשת, ולא משנה מה דעתם עליהם, כי במדינה מתוקנת מחליפים ממשלה כל ארבע שנים, או בהצבעות אמון. מי שלא מוצא חן בעיניו פשוט שיחזיר את המנדט שלו לבנט למנסור עבאס או לניצן הורוביץ.
