השחקן דותן עמרני גילם את מארק והוא ביצע את תפקידו בצורה מיטבית ומעולה. ניכר שזהו שחקן מקצועי שבקי בעולם של המיוזיקלס. אביתר בר דוד מגלם את רוג'ר והוא מצליח להפגין יכולת שירה טובה. תגלית הערב היא הגר אנגל התוססת, בתפקיד מורין, בעלת קול משובח ובעיקר יכולת ריקוד וכל כולה מתפרעת על הבמה ועם יכולות אלסטיות ראויות לציון. ספיר יצחק כמימי היא רקדנית נודעת אך כמעט אינה מפגינה יכולת זו.
רותם מלר כג'ואן מצוינת בגילום התפקיד. היא יודעת לשחק, לשיר וגם לרקוד בעת הצורך. הקטע הידוע של טנגו מורין בביצועה עם דותן עמרני הוא מקסים. הראל ליסמן כתום הוא משובח ויש לו יכולת ווקאלית מצוינת. אלונה טננבאום בולטת ביכולת התנועה שלה והיא בהחלט חיית במה. התפאורה של במבי פרידמן היא פונקציונאלית. העלילה מתרחשת במעין חדר קטן ומעליו בנויים קומות נוספות מקורות ברזל מכוסים בווילונות ודרכם עולים ויורדים השחקנים.
כאמור, המחזמר ארוך מאוד, יותר משעתיים, ואין בו הפסקה. ניתן היה בקלות לקצץ בו מבלי לפגוע בכלום. קשה לשבת ולהתרכז. הכסאות הם לא רחבים ואפילו מקשים על הישיבה הממושכת. כיון שרוב העלילה מתרכזת בקצה הבמה, גם האירועים אינם ברורים בכל מקום. אם ההפקה הייתה עולה באולם רגיל המותאם גם למופע מוזיקלי, אין ספק שהדבר היה תורם למחזמר.
המחזמר הזה אינו מתאים לכל אחד. לא כולם אוהבים סוג כזה של מופע. ייתכן שהוא מתחבר במיוחד לבני נוער ולצעירים. אבל, התכנים שלו הם חשובים ונוגעים בכל אחד, הם בבואה של הדור שלנו, לטוב ולרע, והם מביאים מוזיקה ייחודית שקוראת לחשוב על המתחולל בפינות הקטנות של חיינו. העניין הוא שהניסיון להתאים כאילו את הנושא לזמננו, אינו מתאים ואינו משדר את מה שהמחבר רצה להציג. ככלל, לא הייתה תכניה לצופים ואפילו אין כסאות או ספסלים בלובי לעשרות הצופים בכניסה והם נאלצים לעמוד.
