פרק ראשון קרני שמש ראשונות לבוקר 1 פברואר 2018 החלו להעיר משנתה את העיר טהרן. אדי הכפור, המתחיל להתפוגג, עלו מהכבישים הקפואים בקור כלבים. מחוגי השעון זחלו לכיוון 06:45, כשטרטור אופנוע מקרטע היה הקול היחיד שנשמע בדממת הרחוב המסחרי בפרבר מרוחק בעיר. דגלי אירן, והכיתוב אללה במרכזם, התנוססו בצבעי ירוק, לבן ואדום על עמודי החשמל והתנופפו ברוח הבוקר. על כמה מקירות המבנים המסחריים הודבקו פוסטרים ענקיים עם תמונות הנשיא האייטולה חסן רוחני והאימאם חומייני. הרוכב נעצר בשער מבנה, המוסווה כרעוע למראה, ומייד הבחין כי דבר מה אינו כתמול שלשום. שער הברזל הגדול שאמור להיות מוגף בקפידה היה פעור לרווחה. בכניסתו לחצר הוא הבחין שגם דלתות המבנה המשוריינות פתוחות בניגוד לנהלים. המחשבות החלו להתרוצץ במוחו כברקים. האם התרשלו השומרים ממשמרת הלילה? האם לדווח אודות התרשלותם או לחפות עליהם? בין לבין החנה האופנוע בחופזה, נכנס למבנה וחשכו עיניו.
כשנתיים קודם לכן החלו האירנים לאסוף אלפי מסמכים לתיעוד תהליכי בניית נשק אטומי, התאמתו לטיל ומנגנון יצירת הביקוע הגרעיני. להרחקת המידע הרגיש מעיני גורמי איסוף אמריקנים ואחרים, שמרו האירנים בסודי סודות את מסמכיהם במחסן, הנמצא ברובע מסחרי, שלא קשור לתוכנית הגרעין ורחוק מהארכיון הצבאי בטהרן. הם גם לא הציבו במיקום הסודי אמצעי אבטחה חיצוניים בולטים לעין או שומרים רבים מסביב לשעון, כדי לא לעורר חשד של השכנים. מה שגורמי המודיעין האירנים לא ידעו, זה שהמוסד ובשמו המלא: המוסד לתפקידים מיוחדים, חשף מאמצם ליצירת ארכיון גרעין נפרד. במשך כשנתיים תועד ריכוז המסמכים והתוכניות, כשאנשי הארגון מבצעים מעקב רציף ויסודי אחרי "המחסן", העובדים בו והתנהלותם.
לפי פרסומים, שזכו בהמשך לכותרות סנסציוניות בתקשורת, הרי שבליל 31 בינואר 2019, בסביבות השעה 22:30, נכנסו לוחמי המוסד למחסן "הרעוע" למראה, שהכיל את ארכיון הגרעין האירני. הם השביתו את מערך האזעקות והמצלמות, בהן יצרו מראית עין של שידורים תקינים כביכול, שכאילו ונמשכים. הסוכנים, בעלי הידע המוקדם בדבר התכולה והאמצעים לשמירתה, הגיעו למקום עם מכשירי ריתוך מיוחדים, בעלי כושר ייצור חום אדיר לחיתוך הדלתות ו-32 הכספות הגדולות שהוצבו במחסן.
האמת המבצעית המלאה נראתה כסצנה הלקוחה ממיטב סרטי הביון. כוח משולב של לוחמי יחידת "כידון"[1] ו"נביעות",[2] המחופשים לאירנים, התפרסו מסביב למבנה, בחיפוי רחפן חמקן משוכלל. הסגירות בלוחמים וכלי רכב, בפרימטר שמסביב למחסן היעד, נכנסו לעמדותיהם. מיקום שני השומרים אותר במהירות במצלמות הטרמיות המשוכללות. אלה התחבאו מהקור העז במבנה הקרוב לשער הפונה לרחוב. החיבור המהיר מהכבלים שבחוץ למערכת האזעקה והמצלמות הוכיח עצמו כיעיל. במסכי המערכת האירנית הופיע שידור מחזורי חוזר של החצר והיקפה. השעון הדיגיטלי שרץ במסך קיבל "טיפול" מתוכנה מבצעית מיוחדת, שגרמה לו להתקדם בזמן, חרף צילומי "הלופ" המחזורי. מבער לייזר חרישי חתך כחמאה "דלת" חדשה בגדר הפח האחורית של "המחסן". שתי יריות, מתואמות ומתוזמנות יחדיו מקני נשקים מושתקים, פגעו היישר בצוואר השומרים. חיצי ההרדמה החזקים, המסוגלים להרדים גם פילים, השכיבו אותם לתרדמה מהירה. כיצד הגיעו לכאן הכוחות בכלל וללב בירת אירן בפרט, ומהו המודיעין המוקדם שעמד לרשותם, נותר לוט בערפל.
בניתוח האירוע, הגיעו במחלקה מספר 1 במשרד למודיעין ולביטחון לאומי האירני למסקנה, כי לסוכני המוסד הישראלים היה מידע מקדים רב. הם חשדו בסבירות גבוהה שלציונים הארורים היה מידע פנימי שסייע להם לסיים את המבצע בתוך כשש וחצי שעות. מהממצאים בזירה הגיעו חוקרי המודיעין המסכל האירני למסקנה, שלפיה היה ידוע מראש לאנשי המוסד על אילו כספות ניתן לדלג ובאילו מוחזק המידע החשוב ביותר. בנוסף הם הסיקו שהמבצע זכה לסיוע לוגיסטי יוצא דופן ביותר. שכן הנוהל הרגיל במבצע מודיעיני לאיסוף מידע מהעתקת מסמכים הינו: לבצע פריצה חשאית, לצלם או להעתיק החומרים ולהסתלק עם התיעוד ללא השארת עקבות. במבצע המיוחד והתקדימי הזה הסתבר שאנשי המוסד לקחו עימם את המסמכים המקוריים, וזאת כדי להימנע, ככל הנראה, משהות ארוכה במחסן, ולא פחות חשוב מכך, כדי שראש הממשלה הישראלי יוכל להציג את המסמכים המקוריים ויאיין בכך טענה אירנית אפשרית בדבר היותם מזויפים.
ההיערכות הלוגיסטית המיוחדת של המוסד, בהגעה עם ציוד פריצה כבד, התחייבה גם על-מנת לאפשר את הבריחה מאירן. בריחה שנעשתה, כשהם לוקחים עימם כ-50,000 עמודים מקוריים, מאות קלסרים ו-183 דיסקים, שהכילו תזכירים, קטעי וידאו ותוכניות. לפי הערכות שהתפרסמו בכלי התקשורת, השתתפו במבצע למעלה מעשרים איש, שחילקו ביניהם את החומרים והוציאו אותם מאירן במסלולים שונים.
שומר משמרת הבוקר, ההמום מהמחזה, נכנס פנימה מבעד לדלתות המשוריינות, שנפרצו כאילו היו עשויות מנייר. התרגולת המוקדמת ומראה המחסן השדוד גברו על כל מחשבה אחרת שחלפה במוחו. הוא לא הצליח להפעיל את האזעקה ומיהר להתקשר לממונים עליו. ההודעה מהשומר נקלטה במשרדי הממונים על פרויקט "עמאד", במסגרת תוכנית הגרעין האירנית החשאית. לא חלפו דקות ספורות והאזור המסחרי, הנטוש יחסית, התמלא באנשיהם, מלווים באנשי המשרד למודיעין ולביטחון האירניים והמשטרה החשאית האירנית. שורת הוראות דחופה החלה לצאת, ובכללן ליחידות צבא ומשטרת הגבולות. ניתנה הגדרת עדיפות עליונה לתפיסת הפורצים, שזהותם הישראלית או האמריקנית הייתה הניחוש הכי ודאי. לפי פרסומים באירן, הרי שבמצוד שנערך אחר אנשי הביון הישראלים השתתפו עשרות אלפי אנשי ביטחון, משטרה וצבא אירנים. במשך זמן רב שמרו גורמי השלטון בטהרן על שתיקתם ונמנעו מלהתייחס לאירוע.
אולם מהדורות החדשות בשעה 20:00 בטלוויזיה הישראלית שמו קץ לעמימות האירנית. היה זה בתאריך 30 באפריל 2018, כשראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, חשף את המבצע של המוסד והציג בצילומי סטילס ווידאו, אלפי מסמכים אותנטיים, המוכיחים שאירן שיקרה למעצמות ולעולם כולו ביחס למתרחש באמת במסגרת תוכניתה להשגת נשק גרעיני. בתוכנית ששודרה בפריים טיים הוצג המתחם בטהרן שבו התנהל המבצע החשאי. הצילומים שהוקרנו לציבור הוכיחו, כי מבחוץ נראה היה המבנה כמחסן תמים, אבל בפנים הוא הכיל את הארכיון הגרעיני של אירן בכספות עצומות. לפי הפירוט שנחשף בפומבי, מדובר היה בהישג מודיעיני נדיר, במסגרתו השיגה ישראל כחצי טון חומר חשוב ביותר שכלל: 55 אלף עמודים, ועוד 55 אלף קבצים על 183 דיסקים. התיקים האירניים הסודיים ביותר שנתפסו כללו מסמכים מסווגים רשמיים, מצגות, תוכניות, תמונות, קליפים ועוד, שכולם הפלילו את האירנים בדבר מסכת המרמה האדירה, שאותה הם ניהלו בנושא הגרעין. המידע העצום שנחשף הועבר גם לארצות הברית ולסבא"א.
הצגת התכלית של ראש הממשלה, ומהלכים שנלוו וקדמו למבצע המודיעיני המבריק, הצליחו. היה זה כשנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הודיע ב-08.05.2018 שארצות הברית פורשת מההסכם עם אירן. הודעה שהייתה בשורה משמחת למדינת ישראל ולראש ממשלתה, ומכה למעצמות החתומות על ההסכם.
"נעיצת האצבע" הפומבית המכאיבה בעין של טהרן, והשפלת הנהגתה "כשקרנית וכרמאית" הגדולה של המאה, לא עברה בלי תגובה. הוראות חשאיות יצאו ממשרד המנהיג העליון סייד עלי ח'אמנאי, לכינוס דיון סודי ודחוף, בהשתתפות ראש משמרות המהפכה האיסלאמית, הגנרל מוחמד עלי ג'עפרי, מפקד כוח אל-קודס, מייג'ור גנרל קאסם סולימאני, סייד מחמוד עלאווי, ראש משרד המודיעין והביטחון האירני וראש מחלקה מספר 3 במשרד זה. מחלקה חשאית, האחראית על הפעלת סוכנים ומבצעי טרור ברחבי העולם. בנוסף מופקדת מחלקה זו על ביטחון החוץ, והיא מפעילה בין היתר את סוכני כוח אל-קודס ברחבי העולם (בשיתוף עם משמרות המהפכה), כולל לשם חיסול מתנגדים ולאיסוף מודיעין, באמצעות דיפלומטים ונציגים "תרבותיים".
בשורה התחתונה, ניתנה הוראה חד-משמעית, במסגרתה הורה המנהיג העליון למפקד כוח אל-קודס ולמחלקה שלוש, להפעיל כל כוח ואמצעי אפשריים כדי להוציא לפועל מבצע לנקמה אירנית בישראל, שיכלול פגיעה במוסד עצמו, כמו גם פיגוע המוני ורב נפגעים, שיופנה כנגד סמל מובהק של מדינת ישראל.
