סופרים את הימים, סופרים את המתים, סופרים את האסונות, סופרים את האיומים, סופרים את השבר, את הייאוש וההתעלמות העולמית. מאה ועוד כמה ימים נספרו מאז הטיל ולדימיר פוטין את זעמו ופצצותיו על אוקראינה. מה שתכנן כטיול שנתי קליל הפך לאתגר שבעיקר גרם לסבל בל יתואר, למוות נוראי חסר הבחנה, לחשיפת ערוותה וחולשתה של הדיקטטורה, רוסיה.
המהדורות כבר לא נפתחות בכתישת העם האוקראיני ואובדן חיי חיילים רוסים, פאנלים כבר לא מתקיימים, המוות באוקראינה כבר לא זוכה ליחסי ציבור ונדחק לשולי החדשות. הנורא במציאות המתמשכת במלחמת אוקראינה ורוסיה היא שהכל ממשיך כרגיל, ערים מופצצות, ילדים נטבחים, פשעי מלחמה מתבצעים, ההרג הנורא של חפים מפשע נמשך כמעט מבלי להניע שריר בפני העולם. הסבל, מוראות המלחמה הנשכחת, הכל כמו ביום הראשון למלחמה.
שגרת המוות, שגרת ריח הגופות המרקיבות, שגרת הרוע, היא המציאות הנוראה והמאיימת בה בני אדם "מתרגלים" לספירת הגופות, לקברי האחים, למוות. מאה ומספר ימים של עמידת גבורה במחיר נורא של חיי אזרחים ולוחמים אוקראינים, הותירו את הקורבנות מדממים למוות בשדות המערכה. ההנהגה העולמית הדמוקרטית הביעה את דעתה על התוקפנות הרוסית מול האוקראינים, הוטלו סנקציות מסנקציות שונות, הצהרות תקיפות מול סוריה, מאבק כלכלי עיקש, הזרמת אמצעי לחימה לאוקראינים, נדמה היה כי רוסיה תניף דגל לבן, תיכנע. אך כאשר עינו אותו החמיר פוטין את עמדתו כלפי אוקראינה.
נהרות הדם, הררי האבק, ההפצצות, ההרס, החורבן, נמשכים בערי אוקראינה. הררי גופות נערמות ברחובות הערים ואוקראינה כבר פחות מעניינת את העולם. המשמעות של דחיקת המלחמה באוקראינה, היא מתן כרטיס פתוח לרוסיה להמשיך במלחמה הנוראה, בכתישת הערים, בהרג בלתי פוסק של חפים מפשע. מלחמת רוסיה אוקראינה מחדדת שוב את מה שידוע לכל מי שעיניו בראשו, אומה חפצת חיים חייבת לבנות את החוסן הביטחוני שלה בזכות עצמה מבלי להישען על אומות אחרות.
אומה חפצת חיים, ברגע האמת, נותרת עם המון גינויים, חמלה, אמפתיה, סנקציות מסוימות וספירת הרוגים, והר בלתי נגמר של אזרחים. אומה חפצת חיים חייבת לצאת מנקודת הנחה יסודית שידידותיה אינן אלא משענת קנה רצוץ, ולבנות את קיר הברזל שלה. מדינה חפצת חיים, חייבת להביט בתהליך הנטישה שחווים אזרחי אוקראינה, מהיותם הנושא המשמעותי ביותר אשר סביבו התלכדו מנהיגי העולם החופשי ועד להצהרות מנומנמות בשולי מהדורות הלילה.
אחריותנו אינה להביט אחור בגלגלי ההיסטוריה האנושית אלא להביט בעיניים פקוחות בהווה, בהתרחשויות ולהיערך בהתאם. מילים תקיפות אינן עוצרות טנקים, אמפתיה אינה בולמת ארטילריה, חמלה אינה מונעת חורבן. סנקציות, תהיינה משמעותיות ככל שתהיינה, אינן מפסיקות את ספירת המתים. הטרגדיה של אוקראינה היא תמרור אזהרה לקברניטי מדינת ישראל אשר עלולים חלילה למצוא עצמנו בידיים חשופות מול המבקשים לכלותנו ולהשמידנו מעל פני האדמה. לצד בניית חברה ערכית, לצד בניית קיר פלדה ביטחוני, לצד כריתת בריתות בינלאומיות, חייבים לזכור שאין לנו בקצה לסמוך אלא על עצמנו ועל אבינו שבשמיים ולוחמנו שבארץ.
