מה שמבדיל חכם מטיפש הוא לא שחכם לא עושה טעויות וטיפש עושה. גם החכמים הכי גדולים עושים טעויות, אך הם לעולם לא יעשו את אותה טעות פעמיים. לעומת זאת, הטיפשים יחזרו עוד ועוד על אותן טעויות ויאמינו שהתוצאות יהיו שונות. מספרים על עלמה חסודה שמאוד לקחה ללב את גורלה של אנה קרנינה בסרטה האלמותי של גרטה גרבו משנת 1935. לכן, ראתה את הסרט תריסר פעמים בתקווה שבאחת הפעמים היא לא תתאבד. כך, אנו הטיפשים מקווים שאם יהיו עוד ועוד בחירות, בפעם ה-5 וה-10 תקום סוף-סוף ממשלה יציבה בישראל. אלא שכל עוד שיטת הממשל לא משתנה זה לא יקרה והממשל לא יכול להשתנות כל עוד השיטה קיימת. אוקסימורון!
העם הצרפתי היה חכם מספיק לשנות את שיטת הממשל בשנת 1958 כאשר דה גול אישר במשאל עם את חוקת הרפובליקה החמישית ברוב עצום של 80%, אך העם הארגנטיני אינו חכם דיו לשנות את שיטת הממשל והוא שוקע עוד ועוד באנרכיה, אינפלציה ועוני. אך אין די בשינוי שיטת הממשל, צריך לבצע ריסטרט למדינה ברוב המישורים - הכלכלי, החברתי, העסקי, השיפוטי, החוקתי, במדיניות, בביטחון פנים, בחינוך, בריאות, דת ומדינה, תחבורה, צדק חברתי, אתיקה, רווחה, איכות הסביבה, ערכים, ראיה הוליסטית, ובראש וראשונה ביצירת אתוס אחד למדינה, לעומת כוחות צנטריפוגלים המקצינים את עמדות שבטי האומה ומפוררים את הריקמה המאחדת אותנו למדינה אחת.
ישראל אינה בנויה רק מארבעה שבטים כפי שריבלין הגדיר אותה: חילונים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים. אם זה היה כך ניתן היה "לרפא" את תחלואיה בקלות יחסית על-ידי יצירת רשת חינוך חובה אחת משותפת לכולם, חילונית ובעברית, כמו במדינות המתוקנות, בצרפת, ארה"ב וכו'. מצבה של ישראל הרבה יותר קריטי, היא בנויה מלטיפונדיות אוטונומיות שלא סרות למרות שלטון מרכזי, כמו בימי הביניים באירופה, כמו בגרמניה ובאיטליה עד סוף המאה ה-19. החרדים חיים בעולם משלהם, עם ישיבות, משרות דמה של משגיחי כשרות, מלמדים ורבנים, בלי רופאים, מהנדסים, לימודי ליבה, שירות בצה"ל. כך גם הערבים, הבדואים, המתנחלים והאליטות התרבותיות.
מפלגות כלבו למרות שכולם מקטרים המצב נוח להם והם מעדיפים את הסטטוס-קוו על פני שינויים דרסטיים, רק לא לעשות גלים כשאנו צפים בביצה המעופשת. המקושרים משגשגים ויש להם הרבה מה להפסיד אם יבצעו את מכלול השינויים המתבקשים. ישראל מונהגת למעשה על-ידי אוליגרכיה של אילי הון עם אצולת הממון בעשירון העליון ועשירי הייטק, שלהם טוב, הם לא סובלים ממשבר הדיור, מיוקר המחיה, מהגדלת הפערים, מהעוני, מהצפיפות בבתי החולים ובכיתות בתי הספר, כי הם לא חיים בפריפריה, בשכונות, יש להם רפואה פרטית ובתי ספר משלהם. הניצנים של ההתפכחות אצל הערבים והחרדים הם בוסריים ורחוקים מהאינטגרציה המלאה שלהם בכל הרמות.
בדיוק כמו שאוסרים על קיום מפלגות הפועלות נגד המדינה, כמו תומכות טרור אצל הערבים, גזענים אצל המשיחיים, אם בכלל, יש לאסור קיום מפלגות על בסיס דת כמפלגות החרדיות, על בסיס לאום כמשותפת, על בסיס עדתי או כל בסיס החותר תחת אושיות המדינה והאתוס שלה ברוח מגילת העצמאות וקיום מדינה יהודית ודמוקרטית. אלא שאין סיכוי שמפלגות קיימות יתמכו בחיסולן ובית המשפט העליון יפסול כל איסור כזה בטענה של פשיזם ופגיעה בזכויות האזרח. בג"ץ יגן על זכותן של מפלגות אלה לשים קץ למדינה, כל עוד יש ריבוי טבעי עצום ואין נשיאה בעול בלטיפונדיה החרדית וכל עוד מנהיגי הלטיפונדיה הערבית מאמצים את הנרטיב הפלשתיני.
כבר שבענו מפלגות למען זכויות האזרח, מפלגות להפרדת הדת מהמדינה, מפלגות לצדק חברתי, מפלגות של תנועות מחאה ונגד קשרי הון שלטון, מפלגות להנהגת משטר נשיאותי, מפלגות סוציאליסטיות, ניאו ליברליות, מפלגות ירוקות, מפלגות לרפורמות ברשות השופטת, החזרת עטרה ליושנה, מפלגות חוק וסדר, רפורמות בחינוך, בבריאות, ברווחה ובתחבורה. כל מפלגה מתמקדת בפתרון חלקי ולא הוליסטי, פלסטר לריפוי מחלה ממארת. ועוד יותר שבענו ממפלגות כלבו בלי חוט שידרה כמו כחול לבן, קדימה ודומיהן. אנו אפילו לא רואים מנהיגים כדה גול שיוכלו להנהיג שינוי מבני עם חוקה הוליסטית לכל תחומי חיינו. הרפובליקה השנייה של ישראל עדיין חזון אוטופי.
לעומת זאת יש קונצנזוס המקיף לפחות 80% מהאומה לעיקרי מצע תנועת הרפובליקה השנייה, עם מבט לעתיד ולא לעבר, בלי פונדמנטליזם, פופוליזם ופלוטוקרטיה (שלושת הפ'), בלי הערצה עיוורת כמו של מנהיגי הליכוד לכח, כסף וכבוד (שלושת הכ'), שטובת המדינה לנגד עיניהם ולא הטובה של המנהיג, אילי ההון, הרבנים ופלשתין. שרצונם להידמות לסקנדינביה, ניו-זילנד וקנדה ולא לאפגניסטן, ארגנטינה ובלרוס. שרוצים בקפיטליזם הומאני, שתי מדינות לשני עמים בשטחי א"י, עצמאות ואיזון בין שלושת הרשויות, משטר נשיאותי יציב, מעמד ביניים של 50% כבשוודיה, שבירת המונופולים, מיגור הפרוטקשן, אכיפת המשילות ומעל לכל אתוס משותף לעם מאוחד.
