אחרי המאבק העיקש לקבל מהמדינה, אשר את חלקיה הוא קורא להחרים, את פרס ישראל, אחרי שתרם את כספי הפרס לארגון שמאל רדיקלי קיצוני, החליט רודף הפרס, עודד גולדרייך, לפנות לממשלת בלגיה להחרים את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. זו לא הפעם הראשונה בה רודף הפרס, גולדרייך מעודד חרמות, הוא פעל באופן אקטיבי להחרמת אוניברסיטת אריאל, ולכן שני שרי חינוך סירבו להעניק לו את פרס ישראל.
רודף הפרס, גולדרייך וחבר מרעיו נאבקו נגד ההחלטה שלא להעניק פרס למי שמוציא דיבת ישראל רעה בעולם, למי שחתם על פנייה לפרלמנט הגרמני שלא להכיר בתנועת החרם כתנועה אנטישמית, למי שקרא להחרים את אוניברסיטת אריאל, מי שכעת פועל מול
האיחוד האירופי להחרים מוצרים מההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון.
בג"ץ העניק לרודף הפרס, גולדרייך את הפרס הנחשק, ורודף הפרס, מיהר להשתמש בו לחתימות פטיציות נגד מדינת ישראל. רודף הפרס, גולדרייך, כמובן מנמק את קריאותיו להתערבות האיחוד האירופי, ממשות זרות במתרחש במדינת ישראל בשם הדמוקרטיה, הכיבוש, הדיכוי הישראלי. רודף הפרס, גולדרייך, בסך-הכל מבקש לדאוג למדינת ישראל הכובשת, "ההתנחלויות הישראליות הן המקור העיקרי להפרת זכויות האדם של הפלשתינים". לפחות לא כינה אותם, תת-אדם.
דבריו של רודף הפרס, גולדרייך, חוסים במסגרת
חופש הביטוי במדינת ישראל היהודית דמוקרטית. במקומות אחרים היחס אליו היה שונה בתכלית. אם היה ברודף הפרס, גולדרייך, קורט של הגינות היה מוותר על הפרס מהמדינה אשר את מדיניותה הוא תוקף בבירות העולם כמדינת כיבוש, סיפוח ודיכוי. מקורות העוצמה של אנשי מוסר בעיני עצמם, דוגמת רודף הפרס, גולדרייך, פועלים בימים אלה במלא העוצמה להקים ועדת חקירה בינלאומית אשר תחקור את מות העיתונאית, שירין אבו עאקלה.
שימו לב לשמות הפועלים להבאשת מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל, ארגונים אשר חלקם ממומנים על-ידי ממשלות זרות, המרמזים על האשמים במות העיתונאית. "ארגוני זכויות אדם", לוחמים לשלום, מסתכלים לכיבוש בעיניים, אימהות נגד אלימות, מחסום ווטש. מדינת ישראל הנמצאת בנקודת זמן משמעותית בתולדותיה נמצאת תחת מתקפות, מחוץ, מתקפות מדיניות ביטחוניות, ותחת מתקפות מבית. הארגונים הממומנים הם הזרוע הארוכה של החולמים להפוך את מדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית למדינת כל אזרחיה.
קו אחד עובר כחוט השני בין רודף הפרס, גולדרייך, לבין "ארגוני זכויות האדם", בתנאי שהוא לא יהודי או חמור מכך מתיישב בחבלי מולדת. הקו המחבר הוא גיוס הפריץ וריקוד ה"מה יפית" הקלאסי בהוצאת דיבת הארץ רעה בפני אומות העולם ובעיקר בפני מי שממממנים את ארגוני הוצאת השם הרע למדינת ישראל.
"אִסְתְּרָא בִּלְגִינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא" נכתב בתלמוד הבבלי, ובבראשית רבה פענחו יותר גם להדיוטות שבעם ישראל, "אומרים לאילני מאכל: למה אין קולכם הולך? אומרים להם: אין אנו צריכין, פירותינו מעידין עלינו. אומרים לאילני סרק: למה קולכם הולך? אומרים להם: הלוואי נשמע קולנו ונראה". רודף הפרס, גולדרייך, ו"ארגוני זכויות האדם", הם השוליים הסהרוריים בקצה המחנה אך קולם נשמע כשל אילנות הסרק. אילני המאכל, הרוב המכריע של העם היושב בציון, האוהב את מדינתו, הגאה בדגלה ובהמנון, סולד ומוקיע את אילני הסרק.
