"הספרות העברית": במידה רבה, כולנו תוצרים של מה שמציינות המילים הגדולות האלה. בין שאלו יצירות ותיקות כמו אלו של ביאליק, רחל או עגנון, או עכשוויות, כמו הרומנים של נעה ידלין או השירים של ארז ביטון - הספרות שלנו יוצרת ומעצבת את התרבות שאנו חיים בה. זאת גם ישירות וגם בעקיפין, כאשר הספרים משמשים כחומר גלם ומקור השראה ליצירות טלוויזיה ותיאטרון שאנחנו אוהבים, או מעשירים את השפה שאנחנו מדברים וכותבים בה. ספרים, אם ספרי עיון ואם ספרות יפה, הם השיחה שלנו על עצמנו, ארגז החול שבו אנחנו מציבים ובוחנים רעיונות, הראי שבו אנחנו מתבוננים בדמותנו. אך הסופרים והסופרות, המשוררות והמשוררים שאנחנו אוהבים להתגאות בהם הם רק קצה הקרחון של העשייה והתעשיה הספרותית. על-אף הדימוי הרומנטי (והזול) של יוצר היושב לבדו מול המקלדת, שכל מה שהוא זקוק לו כדי לכתוב הוא מעט השראה ואולי כמה כוֹסיות, המציאות היא שכל כתב יד המגיע להוצאת ספרים עובר תחת ידיהם של כמה אנשי מקצוע. אלה האנשים שהופכים את חומר הגלם, הלא הוא כתב היד, ליצירה המגיעה לידיהם של קוראות וקוראים. שורת אנשי המקצוע האלה כוללת לקטורים, המסייעים בבחירת היצירות שיראו אור; עורכים המשייפים, מהדקים ומשפרים את הטקסט, ועוזרים לו למצוא את הטון, גובה המשלב והמבנה הנכון; ומגיהים שתפקידם לצוד את השגיאות הנותרות לקראת סוף הדרך. וכל זאת ביצירת מקור בלבד. כדי שכולנו נוכל ליהנות מהשפע שמציעה לנו התרבות העולמית, אנו זקוקים גם למתרגמים ולעורכי תרגום, המתווכים בין יוצרים שכתבו באנגלית, בצרפתית או בשבדית לבין השפה העברית ועולמה. וזה המקום שבו עולם הספרות העברית נמצא במשבר של ממש. אנשי הספר שהזכרנו עובדים לרוב במחשכים; אור הזרקורים מתמקד ביוצרים, ובצדק, ולמעט מקרים יוצאי דופן, אנשי הספר - ובפרט מתרגמים ועורכים, שתרומתם ליצירה ולהנגשתה רבה מאוד - אינם מוכרים לציבור הרחב. הם אינם נהנים אפילו מהתמיכה המוסדית הדלה הניתנת לסופרים ולמשוררים, ולאורך השנים, רבים יותר ויותר מביניהם מוצאים עצמם עובדים כפרילנסרים, ללא תעסוקה יציבה, ללא תנאים סוציאליים, ושכרם נשחק בעקביות. מבנה ההעסקה הרגיל בתחום מתגמל את המתרגמים והעורכים על-פי מספר המילים בספר, ותשלום זה אינו משקף ותק, ניסיון או את המאמץ המיוחד הכרוך בעבודה על טקסטים מורכבים. אנשי מקצוע רבים וטובים מוצאים עצמם מתקשים להתפרנס, והם פורשים משוק הספרות ועוברים לעבוד בענפים אחרים. לחלופין, יש מי שהופכים את העיסוק בספרות לעבודה צדדית, לעיתים אף כמעט תחביב. מצב זה גורר עיכוב בעבודה על ספרים, בהם ספרי המשך או יצירות שראו אור בשפות אחרות וקוראי העברית מחכים להן. לצערנו, יש שהתשלום הנמוך פוגע גם באיכות העבודה. על-פי סקר שערך ארגון אנשי הספר, המאגד כ-120 מהעוסקים בתחום, ההכנסה החודשית הממוצעת של עורכים ומתרגמים ותיקים, העובדים עם הוצאות מוכרות, מבוססות ויוקרתיות, היא כ-7,800 שקל ברוטו. העורכים והמתרגמים שזו הכנסתם חתומים כנראה על רבים מהספרים שקראתם בעשרות השנים האחרונות. מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? אם נהנינו מספר וחשנו שהוא מתורגם או ערוך היטב, נוכל לכתוב להוצאה ולהחמיא על כך - בעידן המקוון, קל מאוד לעשות זאת. כך נעודד הוצאות המשקיעות באיכות. ונראה שאין מנוס גם מהתערבות של המדינה, ובפרט משרד התרבות, באמצעות יצירת קרן ייעודית לתמיכה בעשייה הספרותית בעברית, בדומה לקרן הקולנוע הישראלי ולתמיכה הכספית בתחומי התיאטרון והמוזיקה - קרן שתביא בחשבון את אנשי המקצוע האחראים לספרים שאנחנו קוראים. בברכה, פנינה שלו נייד: 054-7400740 image001.png