אז הנה זה בא ומתקרב במהירות. המתח גובר, הטמפרטורות הפוליטיות מתחממות. בחירות לכנסת? - לא דווקא, אלא מה שקודם להן - פריימריז. בחירות מקדימות בתוך המפלגה הגדולה ביותר - זה מה שיותר חשוב עתה לחברי מרכז הליכוד ולמתפקדיו. זה הקרב האמיתי, ערב בחירות לכנסת, בו מושקעת כל האנרגיה הליכודית. מי למעלה מי למטה, מי נכנס לרשימת הליכוד לכנסת הבאה ומי נפלט. 30 חברי כנסת מכהנים ועוד כמה עשרות, ביניהם ח"כים, שהולכים להשקיע את כל אונם והונם בניסיון להשתחל פנימה, אם על חשבון ח"כים מכהנים ואם כתוספת מנדטים משוערת שתהיה לליכוד ותאפשר את שיבתו לשלטון. קבוצות הווטסאפ הליכודיות כבר גועשות, מוצפות במסרים, סרטונים, אמירות, תחינות של המועמדים: שופוני, ראו כמה אני מתאים-מה וצריך לבחור בי, סומך עליך, מבקש תמיכתך, לא אאכזב וכיו"ב באלה מסרים. סיר הלחץ הליכודי מתחמם. השטח מתעורר, כנסים, מפגשים, טלפונים ומה לא. אלה הם ימיהם הגדולים של קבוצת הפעילים העיקרית, הח"מים - דהיינו חברי מרכז. מונים למעלה מ-3000 חברות וחברים, מלכים לשבועות הקרובים. מה יהיה אחר כך, בבחירות האמיתיות? שקט ודומיה. את כל האנרגיות הם הוציאו על ההתמודדות הפנימית. בחירות מקדימות הן ביטוי מובהק לדמוקרטיה מפלגתית. שום מנהיג ושום מפלגה אינם יכולים לדבר בשם הדמוקרטיה, אם המפלגה עצמה אינה מקיימת הליך בחירות דמוקרטיות לעומד בראשה ולרשימת מועמדיה. מפלגות הימין בקואליציה היוצאת היו כאלה. רוממות הדמוקרטיה בגרונן, ובחירה פנימית שנקבעת בידי המנהיג שאין לערער על ראשוניותו. לא כך בליכוד. דוברי הממשלה היוצאת, בתעמולתם חסרת המעצור, בהתקפותיהם על האופוזיציה, בניסיונם להסיח את הדעת מכישלונם ואי יכולתם להשפיע על דעת הציבור - הכריזו חזור והכרז, כי הליכוד אינה תנועה דמוקרטית, גם תפגע בדמוקרטיה אם תחזור לשלטון. הבל הבלים. הממשלה היוצאת תיזכר בהיסטוריה, ככזו שעמד בראשה אדם שמפלגתו התפוררה תוך כדי שנתה בשלטון. בסקרים היא בקושי עוברת את אחוז החסימה. עד היום אני ורבים אחרים שואלים את עצמנו מהיכן הייתה לו למר בנט עזות-המצח לדרוש לעצמו את ראשות הממשלה, כשאין לו תמיכה ציבורית ואלקטורלית שמצדיקה זאת? להיסטוריה ייכנס כראש ממשלה לתקופה של שנה, אפילו פחות מזו של אהוד ברק, שופר להקת "רק לא ביבי". עתה ככל הנראה הוא עומד לקחת פסק זמן מן החיים הפוליטיים. ספון במבצרו הרענני, שהמדינה שפכה עליו חמישים מיליון ש"ח. זה קרה, בין השאר, משום שב"ימינה" אין פריימריז. בנט הוא שבחר לו את נאמניו, וחלקם היפנו עורף לראש המפלגה, הנושאת לשוא את שם הימין, שהיה גם ראש הממשלה. יש להודות: לא הכל נקי ולא הכל חיובי בבחירות פנים מפלגתיות. לא נקי - על שום דילים שנרקמים, כסף רב שנשפך, הבטחות שלא תמיד ממומשות, ומצע אידאולוגי שכמעט נשכח. והמצע הזה, שכלול בחוקת הליכוד מזה עשרות שנים, מדבר בין השאר על שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם, הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, מניעת אפליה מכל סוג, שילוב אוכלוסיית המיעוטים במערכות המדינה והתנועה, שמירה על ערכי המוסר וטוהר המידות, ועוד. מי מכל המתמודדים מכיר את המצע, פועל על פיו, מנפנף בו? התחושה היא שאין בו צורך. כיום האידיאולוגיה ממלאת תפקיד שולי הן בפריימריז והן בכל שיטת בחירה אחרת של המועמדים. כיום מועדפים "שמות", ידוענים, גנרלים, אנשי תקשורת ומפורסמים אחרים. ולא הכל חיובי - משום שלא בהכרח הפריימריז מניבים את הרשימה האידיאלית. הכרח לתקן את שיטת הבחירות המקדימות בליכוד. לא כפי שמציעים לפתע גורמים אינטרסנטים - למשל, שח"כים מכהנים יוכלו להיבחר גם במחוזות. זהו מחטף של ערב בחירות, שמשדר מצוקה. הצעתי היא, שתיכון בתנועה ועדה של אישים ניטרליים, מורמים מעל הפוליטיקה העסקנית. זו תזמן אליה את כל מי שמבקש להתמודד, תבחן את התאמתו-ה, ומתוכם תרכיב רשימה של 50 איש. את הסדר ברשימה ידרגו המתפקדים, ממספר שתיים ועד חמישים. הדבר יבטיח, לדעתי, רשימה אטרקטיבית ומגוונת בהרבה, שתניב לליכוד הצלחה גדולה יותר בבחירות העיקריות. כך גם תישמר אנרגיה למערכה העיקרית ולא הפנימית, המערכה על קולות הבוחרים לכנסת. לציבור נמאס מנציגים צעקניים, גדפנים, חסרי תרבות, בלי שיעור קומה אמיתי. הציבור רוצה שנבחריו יהיו באמת ובתמים ראויים להימנות על 120 המחוקקים, שיעסקו בנושאים החשובים, שיתמסרו לחקיקה ולביסוס הדמוקרטיה בישראל, יעמדו בהתחייבויותיהם וידבקו באידאולוגיה. ולסיום - גילוי נאות: בשלוש מערכות הבחירות הקודמות גם שמי הופיע ברשימת מועמדי הליכוד - במקום ה-119... לא הייתי צריך להתמודד עליו.