בעית הדירות בארץ היא הכאובה ביותר. לא רק המחירים הלא נורמלים ביוקר, אלא בגרוע יותר: הרמה הנמוכה של הפיניש, הנזילות בגלל אטימות לא ראויה, מערכת חשמל לא תקינה הגורמת להפסקות חשמל, וצנרת המים הגרועה. הזלזול ברוכשים גורם לצורך להזדקק לשיפוץ הדירה טרם הכניסה אליה. והקהל כורע תחת הכאב בכיס וחוסר היכולת לשלם את השיפוצים.
מאיה דגן חוזרת כמלכה (לאחר הפסקה כששיחקה בתיאטרון הקאמרי) לתיאטרון הבית שלה - בית לסין, וכובשת את הקהל בחן הטבעי שלה והקסם שלא פג. שמבוסס על כשרונה הטבעי ולימודיה שבאו לידי מימוש בתפקידים הבולטים ביותר בתיאטרון העברי. בהצגת "שיפוצים" היא קצינה בצה"ל, שבימי הקורונה ניהלה מערכת קשר, תחילה וירטואלי, עם גבר שבטינדר כבש את ליבה (
שלומי טפיארו בעל הקסם הבלתי כלה). במשך הסגרים שתכפו עלינו בקורונה, הם גרו יחדיו, עד שהחליטו לרכוש דירה ולמצק בכך את הקשר. מרוב מהירות לא בדקו את הדירה כראוי כשרכשו אותה, ונפלו בפח לא רגיל. שני השיפוצניקים המגיעים כדי להחליף להם מנורה, מרחיבים את טווח השיפוצים לכל מערכת החשמל, צנרת המים ואיטום הגג. וכמה זה יעלה? התשובה מזכירה את הקטע של הגשש החיוור שהפך כבר לאמירה קלאסית, יותר במימיקה ופחות בדיבור. ממש איזכור מהנה. כך גם רוחה של תוכניתם של הגששים בה הופיעו "הסיידים" - שורה על המחזה "שיפוצים".
