איזו איוולת היא לצאת בצהלות "נצחנו בקרב"! שוטים עולזים להם בחוצות עיר. ראשי ארגונים במסר לתורמיהם: "רק בזכותנו, אנחנו אלו שהביאו את התוצאה המיוחלת, רק לנו ראויה התהילה והתודה"!
קופצים הם מעגלה לעגלה. פה הם מיגרו, לכאורה, את תופעת האנטישמיות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס, וכבר הזדרזו למקום הבא שם הם ודאי יצאו וידם על העליונה. זהו עסק מכניס מאד, וגופים רבים מתייצבים בפני התקשורת ובמסרים לתורמיהם "תירמו"! (מלשון תרומות, לא - ראו את התרמית, אחיזת העינים, חוסר התכלית). קשה להאשים אותם - זו פרנסתם, ואנחנו קורבונותיהם. לא רק ארגונים, גם מנהיגים עושים את אותו הדבר, עד שהם מבינים את האיוולת וחוסר התכלית במעשיהם. בהגיעם לאותו צומת בו הם לא יכולים להמשיך בדרכם כי אם לפנות ימינה או שמאלה, הם קופצים מנושא לנושא, משימים עצמם המושיע, הגואל, המציל והמבינים הבלעדיים שכולנו תלויים במוצא פיהם.
אצלם מדובר בכסף ובכוח, בהרגשה שאחרים תלויים בהם, או לפחות נושאים את עיניהם אליהם. אצל אויבינו אלו צהלות של ששון אלי קרב, לדוגמה כשמגדלי התאומים קרסו, כששני מילואימניקים טעו בדרכם והובאו לתחנת משטרה שם נערך בהם לינץ׳ והם נזרקו ממרפסת הקומה השנייה להמון הצוהל למטה לסיים את המלאכה, או כשדמות אדם נראתה נופלת מירי אלפי כדורים, והצלם צהל: "פגענו בחייל ישראלי" (שניות אחר כך היה צריך לשנות את צהלות השמחה להאשמה: ישראל היא שירתה בכתבת-חפה-מפשע של אל-ג׳זירה).
התנ"ך מלמדנו בספר מלכים א׳, פרק כ׳, פסוק י"א: "אל יתהלל חוגר כמפתח". בן הדד הארמי מול אחאב מלך ישראל נכשל, והוא מתרץ זאת בכך ש"אלוהי הרים ה׳", ואלוהים מלמדו לקח שגם "אלוהי עמקים הוא" ו-127 אלף מאנשיו נופלים בקרב. לתרץ, להעמיד פנים, להשתכר ולעלוז, להתרברב, להרגיש בלתי-מנוצחים וכל-יכולים אינם מרשם להצלחה של אמת כי אם לאחיזת עינים. כך בדיוק המצב עם כל נביאי השקר והלוחמים, לכאורה, הלוקחים לעצמם תהילה ויקר.
הלוחמים האמיתיים בשטח שקטים, כי הם מבינים שהאופוריה הרגעית, אותו שכרון חושים מטעה, תשתנה בן רגע, ואנחנו נמצא עצמנו מפסידים במלחמה לאחר שחשבנו שנצחנו בקרב. כך בדיוק מה שקורה עכשיו עם גלידת בן וג׳רי. אם תפשפשו בזכרונכם או תעברו על האימיילים שקיבלתם לאחרונה, תמצאו את כל אותם נביאי שקר, אותם בן-הדד הארמי היושב שיכור עם חבריו המלכים בסוכות, וכל שהם מראים הוא לא רק אוזלת יד כי אם חוסר הבנה מוחלט.
כופפנו את ידה של יוניליבר, הכרחנו אותה לחדש את החוזה ולא להוציא את שומרון ויהודה מחוץ לאזור ההפצה של הגלידה. לפחות שתי מדינות בארה"ב הוציאו את כספן מהשקעות בחברת יוניליבר. הוריי! ניצחנו! כמה טובים ומוכשרים אנחנו! עכשיו הגיע תורכם, תירמו לנו, שכן רק אנחנו - ורק אנחנו - יודעים איך להציל את המצב. בהבנת השטח מקבלים כל אלו ציון נכשל, וכיוון שמדובר בחיי אדם, נאסר עליהם להמשיך. בקיצור, יש להעיף אותם מקורס הטיס הנחשק. לא זה מקומם.
אספר לכם את אותו סיפור קצת אחרת. הרשו לי להעזר במכחול הבא.
הטוב גלידה. ולא סתם גלידה, כי אם בטעמים שונים, נהדרים, מיוחדים, מפתים. גלידה. ילדים. תום ילדות. ילדות שנשארת חבויה בכולנו. גלידה בגביע. גביע מסוכר. כל מיני קישוטים על הגלידה. תענוג שאין כמותו.
הרע לתוך גן עדן זה נכנס כוח רשע ומשחית, ומנפץ את האשליה הרגעית. זה כוח הכיבוש. כוח הכיבוש הוא נאצי, לא פחות. הוא מסוכן, הוא מיומן והוא מכונת מלחמה שלא ניתן לעמוד מולה.
נצא לפעולה בכדי להגן על התמימות והילדות. נגד השטן שיצא לטמא ולאנוס אותן. עלינו לעשות מעשה, עלינו להחרים, לפעול, כי המצב מסוכן. עלינו לצאת לעזרת הנחשלים והנדכאים יהיה המחיר אשר יהיה שנצטרך לשלם כי זה הדבר הנכון לעשות
הקורבן המתבקש מאתנו
מטרת תנועת החרם ופעולת גלידת בן וג׳רי נגד המפיץ לא אמורה להזיק לו כספית. אם זה יקרה, מה טוב, אך זו תהיה תוצאת לוואי שולית. המטרה פשוטה: להרעיל את דעת הקהל הבינלאומית, לטפטף את אותו רעל, את אותם השקרים, להפוך את המציאות, ליצר תמונה שיקרית לחלוטין.
האם מישהו חושב שלא ניתן להסתדר בלי הגלידה הזו? שאין גלידות אחרות? שהקונים ניצבים חסרי אונים מול מדפים ריקים? שאותם "מתנחלים" בשומרון ויהודה זוללים גלידה משחרית ועד ערבית? שאותו מפעל לא יכול ליצר את אותה גלידה בדיוק תחת שם אחר? שבאמת יהיה נזק כלכלי לבעל הזיכיון? ושישראלים במרכז, בהם מובילי דעות, לא מחרימים מוצרים מההתנחלויות ומסרבים להופיע שם?
הנזק נגרם, והוא בלתי הפיך. הרעל טפטף משך שנה שלמה, גולית יצא להלחם בדוד עם הגלידה (שימו לב, המצב הפוך בדיוק, אך עובדות לא מעניינות אף אחר, רק הנרטיב בו ישראל והיהודים אשמים). וכך הגענו הלום: לפי דברור משרד החוץ הם פעלו והובילו לנצחון, כמו שהם עושים משך עשרות שנים בהן ישראל נכשלת נחרצות בדיפלומטיה ציבורית ובעיצוב דעת הקהל הבינלאומית. רק שהם חיכו שמדינות בארה"ב תפעלנה, במקום שמדינת ישראל תשתמש בחוק שהיא עצמה העבירה ותלחם ביוניליבר. יש מספיק מומחים בהשקעות בארץ שיודעים איך להעביר השקעות מתיק אחד לאחר. אבל מדוע להתאמץ, שיפעלו מדינות בארצות הברית (עד שימאס להן יום אחד, בוקר צח בו הן תבינו שזה לא תפקידם להלחם עבור מדינת היהודים בעוד היא עושה בעצם כלום).
יום לאחר ה"נצחון ההיסטורי" יצאו בעלי בן וג׳רי בהצהרה שהם לא מסכימים עם (כניעת) חברת האם, ועלינו לצפות לפעולות נוספות מהם. השנאה מהם רק התעצמה, והם חדורי רצון עכשיו להעניש אותנו באופן יותר מוחשי, מיידי, מכאיב עד מאד.
ישראל בה הרשע לא יודע גבולות. היא כובשת. היא גונבת מדינה שלא שייכת לה. היא מאמללת את התושבים האמיתיים. היא גונבת להם את המים שלהם. היא מזרימה לטבע מי שופכין. היא מספקת סמים לתושבים, להפוך אותם לתלויים בסמים. היא מחדירה חומרים מעקרים למי השתיה. היא כולאת את התושבים בגטאות. היא מרעיבה אותם. היא קוצרת את איבריהם. היא עוסקת ברצח עם. והגרוע ביותר, היא נלחמת בדוד יפה התואר, הזך והתמים, שכל שנפשו חפצה הוא בגביע גלידת בן וג׳רי. פויה, בושה, חייבים לצאת ולהעניש את אותם ממזרים-רשעים-נאצים-בני-ימינו, וכל המרבה הרי זה משובח. כל עונש לא יספיק.
ביום בו מדינת ישראל תתעורר ותשיב מלחמה שערה, הרי שאלוהים יתיצב לצדנו, אלוהי ההרים, המישור והעמקים - בכל מקום ובכל מצב - אלוהים היודע ורואה הכל, המתכנן הכל, שבידיו תשועה ותקומה או מפולת, הכל כפי המתאים לנסיבות. אך עד אז, אנחנו שיכורים (מכח, מנצחון, מאשליה, ממה?) בדיוק כמו שהיה בן-הדד מלך ארם, הוא ומלכיו, הוא וכל ההמון הגדול והרב.
