נזכיר כי חמאס בגד במשטר הסורי, שאירח את הנהגתו כשני עשורים, וסייע לאופוזיציה במלחמת האזרחים. ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית דאז עבר מדמשק לדוחה (קטר) בשיאה של המלחמה ב-2012. בשנות ה-90 אחרי גירוש בכירים בחמאס מישראל ללבנון נרקמו הקשרים בין חמאס לחיזבאללה. ישראל שילמה על טעות זו ביוקר. אירן החלה להדק את קשריה עם חמאס בתיווך חיזבאללה והחלה בהעברת כספים ואמל"ח לעזה. הסיוע האירני התגבר בעיקר מאז ההפיכה ברצועה והשתלטות חמאס ב-2007. החיבור של חמאס עם חיזבאללה סלל את הדרך גם ליצירת קשרים בין בכירי חמאס למשטר הסורי. בדמשק נפתח משרד קבוע לנציגי חמאס. חמאס ניצל את ההזדמנות כדי לחזק את אחיזתו בפזורה הפלשתינית בלבנון ובסוריה, בעיקר ב"בירת הפזורה" - מחנה ירמוכ בפרברי דמשק. מלחמת האזרחים שהחלה בסוריה ב-2011 טרפה את הקלפים והעמידה את חמאס בסוריה בפני בחירה קשה: להמשיך ולתמוך במשטר הסורי הנחשב לאויבה של העדה הסונית, או להצטרף לאופוזיציה האיסלאמית. ח'אלד משעל בחר באפשרות השנייה ובכך הפך את רוב הפליטים הפלשתינים למעשה למטרה של הצבא הסורי. רק מספר ארגונים פלשתינים נותרו נאמנים למשטר, בראשם החזית העממית - המפקדה הכללית של אחמד ג'בריל. הנשיא בשאר אל-אסד לא מוכן לשכוח את הבגידה הזו עד היום. משעל, שביקר בלבנון בדצמבר 2021, לא התקבל על-ידי נציגי אירן וחיזבאללה ונותר דמות מוחרמת ובלתי רצויה. ההזדמנות לפיוס נוצרה רק ב-2017 כאשר אסמאעיל הנייה החליף את משעל כראש הדסק המדיני של חמאס.

מה שעומד מאחורי מאמצי הפיוס עם המשטר הסורי הוא מאבק פנימי בהנהגת חמאס על קבלת החסות. בעוד משעל מעוניין בחסות הציר הטורקי-קטרי, הנייה ומנהיג התנועה בעזה יחיא סנוואר מעוניינים דווקא לחזק את הקשרים עם "ציר ההתנגדות" (בערבית: אל-מֻקַאוַּמַה) בראשות אירן. התקרבות טורקיה לישראל, ובמקביל התקרבות נסיכות קטר לסעודיה, החלישו משמעותית את תמיכתו של הציר הסוני בחמאס. ההנהגה בעזה זקוקה כעת לחלופה יציבה, אלא שהסכסוך עם אסד מעיב על הקשרים עם ציר ההתנגדות, כי חמאס נחשב עדיין בטהרן ובדמשק לארגון בוגדני שמשנה את כוונותיו כזיקית.

חמאס הרוויח את תדמית הזיקית ביושר. הארגון לא בגד רק בציר ההתנגדות, אלא אף קודם, הוא הפנה את גבו לתנועת-האם ממנה התפצל. שורשיה של תנועת חמאס בסניף תנועת האחים המוסלמים המצרית בעזה, בהנהגתו של אחמד יאסין. באינתיפאדה הראשונה ב-1987 הקימה הנהגת הסניף את חמאס. כחמש שנים קודם, הגיעה תנועת האחים המוסלמים בסוריה להתנגשות אלימה עם המשטר הסורי כאשר אסד האב (חאפז אל-אסד) ערך ב-1982 טבח אכזרי באחים המוסלמים בעיר חמה והרג עשרות אלפים, רובם סונים, בסיומו של מרד איסלאמי ממושך. להפתעתם של האחים המוסלמים בסוריה, אירן "הרפובליקה האיסלאמית" בחרה לתמוך במשטר הסורי ולגנות את המרד. אכזבה זו הביאה לקרע בין ה"אחים" הסונים לבין אירן השיעית, סכסוך שרק החמיר במלחמת האזרחים בסוריה, כאשר אירן תמכה באופן פעיל במשטר הסורי. כעת, בחיזורי חמאס אחרי המשטר הסורי, הארגון בעזה שוב בוגד בתנועת-האם ומבקש להתפייס עם מנהיג שאחראי למותם של יותר מחצי מיליון סורים, רובם בני העדה הסונית. למעשה, חמאס בוגד גם בעם הפלשתיני, כאשר הוא מוכן לשכוח את מה שמכנים הפלשתינים בסוריה כ"נכבה שנייה".

אחרי הבגידה של משעל ותמיכת חמאס באופוזיציה ב-2012, הגיעה תגובת המשטר הסורי. באוגוסט ביצע המשטר את "טבח שכונת אל-ג'אעונה", הפגזת המחנה ירמוכ והפצצתו מהאוויר באמצע צום רמדאן. ברשתות החברתיות של הפלשתינים בסוריה, יש המציינים את יום "הנכבה השנייה" ב-17 בדצמבר לזכר יום הבריחה ההמונית שהחלה ביום שלאחר הפצצת מטוס המיג של הצבא הסורי. המשטר בדמשק לא בחל אפילו בפיצוץ מסגדי המחנה, כולל מסגד עבד אל-קאדר אל-חוסייני, הנקרא על שמו של אחד ממנהיגי הפלשתינים שנהרג במלחמת 1948 (המכונה בפי הפלשתינים "הנכבה הראשונה"). עשרות אלפי פלשתינים החלו לברוח מהמחנה אחרי שחיו בו כשישה עשורים. בסוף 2013 וראשית 2014 הטיל הצבא הסורי מצור מלא על המחנה. מי שהעז לצאת בשלב זה נעצר לחקירה ובכלא הסורי הצטברו מאות אסירים פלשתינים. אלפי פלשתינים נותרו במחנה בשל אי-יכולתם הכלכלית או הבריאותית לעזוב. לאלה שנותרו במחנה הפליטים חיכה הרע מכול. המשטר לא אפשר להכניס מזון למחנה ואנשים החלו בשלב מסוים לאכול בשר חתולים וכלבים ולבשל דשא. במהלך 2014 גם עצר המשטר הסורי את זרם החשמל והמים למחנה ירמוכ. מחלות קשות התפשטו בקרב האזרחים המחנה. בית החולים היחיד שהמשיך לתפקד הוא "פלשתין", אך בתנאי עומס בלתי אפשריים ובמחסור בציוד רפואי ותרופות. ב-2015 איבד צבא אסד את השליטה והשתלט על המחנה דאעש, מצב ששרר כמה חודשים עד להתערבות הרוסית. חמאס מוכן לשכוח כעת מ"הנכבה השנייה" של ירמוכ. לא נוח למנהיגי חמאס להעביר ביקורת על האירנים והרוסים שאפשרו לנשיא אסד לרצוח, לגרש ולהרעיב את אחיהם, יותר מ-400 אלף פלשתינים בסוריה, ולהשמיד את מחנה הפליטים הפלשתיני הגדול ביותר בעולם הערבי.

לפי פרסומים פלשתינים, משטרו של אסד מוכן כעת לפתוח מחדש את משרדי חמאס בדמשק בתנאי שמשעל יורחק מסוריה או מהפגישות בין הצדדים. אולם מכיוון שהמקורות הסורים עדיין שומרים על שתיקה בנושא, יש להביא בחשבון שהנורמליזציה תהיה איטית וכי הנשיא לא ימהר להתפייס עם מי שבגד בו והיה מוכן להפיל את משטרו. למרות המתחים והמשקעים, החזית מול ישראל היא הגורם היחיד המניע את הנורמליזציה בין חמאס למשטר הסורי. אלא שמשטר אסד עסוק כעת במשברים פנימיים, במצוקה הכלכלית ובמלחמה המתנהלת בצפון-מערב נגד שארית המורדים הנתמכים על-ידי טורקיה בחבל אדליב. הפיוס נחוץ דווקא לאירן במטרה לרתום את חמאס ל"ציר ההתנגדות", לחזק את הקשרים והתיאום בין חברי הציר ולהרחיק את טורקיה וקטר מעזה. סבבי המלחמה החוזרים נגד ישראל חיזקו את הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, ואת יחיא סנוואר שנבחר למנהיג ב-2017 ושוב ב-2021 והם כעת אלה הנותנים את הטון בעד הקשרים עם אירן. חמאס, בסיוע טהרן, מעוניין לקיים שלוש חזיתות מול ישראל - זו הקיימת כבר בעזה, השנייה במחנות הפליטים בדרום מערב לבנון (מהם ירה הארגון מספר טילים על הגליל בסבבים האחרונים) וכעת השלישית שחמאס מקווה להקים ברמת הגולן, אם וכאשר יושלם הפיוס עם המשטר הסורי. כך יוכל חמאס לירות על ישראל מצפון וחיזבאללה יוכל להמשיך ולהתנער מאחריות.