בחוזרה לפלשתינה איוותה את קבוצת דגניה לביתה. אישיותה התוססת והייחודית ריתקה אליה לפחות חמישה שהיו בהמשך מבוני הדור. ביניהם זלמן רובשוב, לימים נשיא המדינה, שז"ר, וכן א.ד. גורדון בן ה-57, שראה ברחל בת ה-23 אישיות יוצאת דופן בעוצמתה ובפוטנציאל הגלום לה, לאו-דווקא כמשוררת. מה שמבסס את הטיעון על השפעתה האדירה על גורדון, ודרכו - על כל מי שהושפע ממנו. היא כתבה שירים שהוקדשו לכל אוהביה. אך כל האהבה וההערצה פגו ונעלמו באחת כשמחלתה התעצמה, ובלא היסוס, הקיבוצניקים גירשו אותה בבוטות מהקיבוץ. ללא תמיכה מאביה העשיר, מלבד חמש לירות בחודש, נאלצה לגור בחדר קטן שם גססה פיסית, אך השנים האחרונות האלו הוקדשו כולן לשירה. לאחר מותה ב-1931 אמר עליה המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק "שהיה בשירתה בת קול משירתה של אלה היעודות לקורבן, משירת בת יפתח, טרם הועלתה לעולה". המשורר נתן אלתרמן כתב בשירו ב-1954 "האיר השחר" על תקופת המייסדים שאת בניה הנפילים מייצגת "עלמה מזמרת וכובשת אגם", היא המשוררת רחל. בששת התמונות המרכיבות את המופע מקבלים הצופים בתנועה, במשחק ובקטעי שירה קצרצרים (מדי) תאור מכמיר לב של גדולת המשוררות, שאת שיריה אנו שרים עד היום. את המוזיקה להם כתבו טובי המלחינים, ואת המופע ביימה יחד עם עדי עציון זק השחקנית והבימאית שפרה מילשטיין, שבעלה הד"ר אורי מילשטיין כתב את הספר הנפלא "שירי רחל" - סוד קיסמם". המופע המרגש מרתק בכל דקה וצובט בלב, לצלילי המוזיקה של צ׳ייקובסקי, אופנבך, שופן וקטעים קצרצרים משיריה של רחל, כשאת הקול ברקע מספק גלעד קלטר המעולה שחקן ת׳ גשר. מופע ייחודי בתכלית בחשיבותו, ברמה מקצועית ורגשית המסעיר כל צופה.