כואבת לי המציאות הפוקדת אותנו בימים אלו. מציאות של שנאה חסרת מעצורים, של זהויות. יותר מכל כואבת לי קבורת הרעיון המרגש - רעיון הרב תרבותיות והפוליטיקה של הזהויות. כואבת לי המציאות של תיעוב הזולת ושל קנאות לאומנית, המכה שורשים בתרבות של עם ישראל ובתרבותם של העמים הערביים במרחב של המזרח התיכון. למרבה הצער, מה שנראה לפני כחמישים ששים שנה בבחינת פריצה והתרחבות האופק התרבותי הפך למציאות, בה אנחנו מוצאים חסימה נוקשה של האופק, חסימה המתבטאת בסתגרנות, בשנאה חסרת מעצורים ותיעוב של האחר. כואב לי הנגע הממאיר של הפנאטיות, נגע שפגע אנושות לא רק בעולם הערבי. למרבה הכאב, הנגע הממאיר הזה של פנאטיות קשה פוקד ופוגע גם בארצי, והוא מתבטא בגילויים מחפרים של תיעוב הזולת לא רק כלפי חוץ, לא רק כלפי עמים הסובבים אותנו, אלא כואבת מציאות התיעוב של קבוצות חילוניות בחברה הישראלית כלפי יהודים מאמינים, שדת ישראל יקרה להם. מהצד השני אנחנו רואים גילויי תיעוב קשים של קבוצות קיצוניות בקהילות חרדיות-מאמינות כלפי תרבות חילונית הרווחת בקרב רוב חלקי הציבור הישראלי. התיעוב הגורף מקבל ביטוי המסכן את הקיומיות הלאומית שלנו, המשלמת מחיר של חיים מדממים ובאותה מידה גם החברה הערבית משלמת מחיר יקר של חיים מדממים - והחיים המדממים הם במידה רבה של עלומים יקרים בשני הצדדים. למרבה הצער, הפנאטיות בעולם הערבי עלתה על פסים רצחניים מסוכנים ואנחנו רואים אותה במלוא עוצמתה בשלל ארגונים, כמו: חיזבאלה, חמאס, דאעש, אל-קאעידה, א-נוסרא ועוד. הפנאטיות בחברה שלנו עלתה רק על שרטון של אלימות מילולית קשה ורק במידה זעירה האלימות המילולית הופכת למציאות מדממת - בחצי השנה האחרונה נהרגו 70 פלשתינים, שלא הייתה הצדקה לקטול את חייהם. כואב לי מאד, שהממשל האמריקני הנוכחי, המניף את דגל זכויות האדם כיסוד מרכזי במדיניות החוץ שלו, אותו ממשל מתעלם מהתרחשויות הפוגעניות באזרחים הערביים על-ידי מתנחלים. למרבה הצער, אימץ הממשל האמריקני את הפרדיגמה הישראלית, לפיה אין בעת הזו היתכנות פוליטית לקדם תהליך מדיני וליישם את הפתרון של מדינת יהודים לצידה של מדינה פלשתינית, ולא שליטה ישראלית - שליטה צבאית על העם הפלשתיני. כואב לי, שהמסע המיוחצן של נשיא ארצות הברית לישראל בשבוע שעבר תרם את תרומתו להמשך המציאות, שתמשיך לפתח פנאטיות לאומנית מסוכנת, שתעלה את חיי שני העמים על שרטון של מציאות מדממת, שתקטוף חיי בני אדם יקרים בשני העמים. למען החיים חייבות ההנהגות של שני העמים לעלות על דרך ההידברות לכינון שתי מדינות לשני העמים.