אני לא מאמינה שאני כותבת את המאמר הזה אחרי בגידת בנט ושו' בערכי היהדות ובמיוחד באלו שגדלנו עליהם: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. קוויתי שהציונות הדתית לא עשתה חשבון נפש ולא שאלה את עצמה מדוע זה קרה לנו, כי היא לא רצתה לפרסם את קלונה ברבים אבל בחדרי חדרים היא כן שאלה את עצמה מדוע ואיך גדלו בחצרנו גידולים רעים שהונו את עם ישראל, דרכו עליו, ומסרו את ארצו לגרועים שבאויבינו, הרסו כל חלקה טובה וכל הישג שהשיגה הציונות הדתית מאז הקונגרס הציוני הראשון (1897), שהחליטו להצטרף בניגוד לזרמים אחרים שלא רצו להצטרף לאלו שאינם שומרי תורה ומצוות.
הם הצטרפו גם בהתיישבות, גם בפסיקה ההלכתית לבעיות השעה בתחיית העם בארצו, יצאו כתבי עת ובהם מאמרים של גדולי הרבנים שדנו במה שנראה אז הלכתא למשיחא, אך ברבות השנים החזון התגשם. הוקמה הרבנות הראשית לתפארת מדינת ישראל, שלחו את בניהם ובנותיהם להעביר את המסר של אתחלתא דגאולה, תורה עם דרך ארץ התיישבות עם מצוות, קירוב לבבות של כלל ישראל לאביהם שבשמים. על זה חונכנו, על זה חלמנו בתנועת הנוער, והגשמנו כל אחד בדרכו הוא.
קיוויתי שהדתיים הלאומיים שאלו את עצמם אחר בגידת אנשים שטופחו במדגרתם וגודלו לגדולה אז איך? איך יצאו מהתנועה הוותיקה הזו גידולים שעמלו להרוס כל שמץ של קודש מכל תחום של חיי החול? בצבא, במשפט, במשטרה, באקדמיה, בהנהגת ישראל. אבל ככל שעברנו את השנה הנוראה בחיי האומה התחלתי לקלוט שלא נעשה כל חשבון נפש, לא במסתרים ולא בכלל. הבנה זו העלתה תהיות המענות את הנפש. תהיתי לא רק איך הציונות הדתית לא עשתה חשבון נפש, איך לא הכתה על חטא, איך לא עברה שידוד מערכות, אלא איך חלק גדול מהנמנים עליה תמכו ותומכים בגידולי הפרא שהתפרעו לעיני כל בשנה הסיוטית שעברנו.
אבל יותר מכל, וכאן אני נגשת לעניין, עכשיו כשרואים את פירות הבאושים של הפקרת העם והמדינה, שוב חוזרת הציונות הדתית לעסקנות קרתנית כמו לא הבינה כלום מהמתרחש, ולא למדה מאום מהקטסטרופה שהתרחשה ומתרחשת למול עינינו. ולולי ה' צבאות שהיה בעזרנו כסדום היינו ולעמורה דמינו, חו"ח לא הייתה תקומה לשונאי ישראל. אז הקשיבו כל מי שעדיין לא איבד את אוזניו, ולבו לא נתקשה כאבן. ניפתח הפתח עכשיו להציל את מה שעדין לא אבד. התעוררו עכשיו ולא תאחרו ותיווכחו שנטרפה השעה, והייתה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה
