משפטו של בנימין נתניהו מתנהל בירושלים כמו מי השילוח ההולכים לאיטם למרגלות העיר העתיקה. הוא לוקה בחוסר יעילות משווע. אין להבין מכך, שלדעתי השופטים מעניקים יתרונות בלתי ראויים לסניגוריו של איש התליון. לא, אם יש ספק וענין הטעון בירור וטיעון המצריך שיקול דעת מחודש ראוי להתעכב עד למיצוי הנושא. לכל נאשם "מגיע יומו בבית המשפט", גם אם הוא מצטייר בעדותה של הדס קליין במלוא כיעורו.
1 לרוע מזלם של שופטי ירושלים' התקיים משפט סבוך ומורכב פי כמה וכמה בתל אביב. השופט דוד רוזן קיים ישיבות ענייניות עד שעות הצהריים המאוחרות, בלי שמישהו קופח, וסיים את קריאת פסק הדין שנתיים לאחר פתיחת הדיון. ראוי ללמוד ממנו.
בירושלים איפשרו השופטים לביבי לחמוק בין אצבעותיהם. ועתה, בעיצומה של העדות המהותית מפי קליין, הדיונים ימתינו עד לספטמבר. זוהי פגרה פגומה לאחר כל הדחיות המרובות שהתקיימו בחודשי ניהולו. על השופטים לדחות את פגרתם "עד שירווח" ולקיים רצף של דיונים בלי הפסקה.
לא זו בלבד שכתב האישום שאישר ד"ר אביחי מנדלבליט לוקה בשידפון, אלא שהדיון מתנהל תוך הפרדת חלקים מתוך עצמם, ולא נראית רציפות האירועים. לנוכח ההתנהלות בעצלתיים של המשפט ראוי לכפות עליו זריקת מרץ. נבון מכל יכול להיות צעד של נשיאת ההרכב רבקה פרידמן-פלדמן, שתודיע כי "החופשות בוטלו".
לא יוצאים לפגרה. לא דוחים משפט כזה לחודשיים. מיזוג האוויר יוגבר ועימו גם שמיעת העדים. יולי-אוגוסט הם חודשי עבודה. בשנה הבאה תערוך הנהלת החשבונות עידכון כספי ותחזיר לשופטים את ימי החופש אשר דהרו לטמיון. די לסחבת.
