|
האכזבה מהביתן הישראלי 2022 הביאנלה לאמנות בוונציה היא מפגן אמנותי חוצה גבולות ומרשים. השנה הוא נערך לאחר 3 שנים, עקב הקורונה, ומושך קהל רב. התראה למבקרים המתכננים את בואם: לא להגיע בקיץ הלוהט הזה אלא באוקטובר (התערוכה מסתימת ב-27 נובמבר). השנה הדגש הוא על מעמד נשים, מצב כדור-הארץ וקבוצות שוליים מוחלשות, כמו צוענים, למשל. ההיצע רב וצריך סבלנות וכושר. לראשונה בהיסטוריה של הביאנלה הרוב המוחלט של המציגים הן נשים. מתוך 213 מציגים רק 21 הם גברים. קימים שני מתחמים ראשיים: הג'ורדיני וארסנל. מתחם הג'ורדיני הביתן הישראלי אתחיל באכזבה הגדולה: הביתן הישראלי. עילית אולשטיין (49), אמנית ישראלית בכירה המתגוררת בברלין, נבחרה "תחת איפול ניכר" על-ידי משרד התרבות לייצג את ישראל. לא ניתנו קריטריונים לבחירת האמן ועבודת הייצוג. לפיכך רבה הייתה האכזבה כאשר בביתן מוצגים רק צילומים של עבודות דיגיטליות בשם "מלכות" המורכבות מדימויים שחקרה האמנית והורכבו בצורה שאינה מובנת לצופה ההדיוט. ייתכן שעבודת המחקר של אזולאי מתאימה לתצוגה במוזאון ישראל תוך הסברים נאותים. כאן, צורת ההצגה של עבודות אלה ממש לא מושכת ואף חסרת עניין. וחבל. בניגוד לה, כל הביתנים הבינלאומיים בחרו להציג עבודות בתלת מימד, פיסול, מיצב או סרטים ייחודיים חלקם אינטראקטיביים, הכל כדי למשוך את הצופה, וכמובן, להציג אמירה משמעותית. למה התכוון האמן? מיצב מאוד מעניין ופרובוקטיבי של אופה איזולוטו מוצג בביתן הדני: במקום שנראה כחוות סוסים מוצגת חיה היברידית, היפר-ריאליסטית, המורכבת מראש אישה יפהפיה וגוף סוס, שכובה, גוססת על האדמה. בעבר ראינו כבר דמויות של קנטאור, חצי גבר חצי סוס (אצל פיקסו מינוטאור, שור וראש אדם), אבל החידוש כאן בהרכבת ראש אישה, שנראה ריאליסטי לחלוטין.
|
|
|
|
|
וידאו סיני, ארסנל [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
בספרו "הקדמה לאנליזה של האימאג'" כותב המחבר מרטין ג'ולי (פריז 1993) כי ניתן לפרש דימוי בשני אופנים: אחד לפי כוונת האמן והשני לפי פרוש הצופה. לדברי האוצר יש כאן התייחסות למיתולוגיה הדנית, ולדברי הצופות הצעירות שפניתי אליהן מדובר במצב האישה שהיא "כמו סוס עבודה", משתמשים בה וזורקים אח"כ. אכן, התייחסות אקטואלית. בחדר הסמוך 'האישה סוס' תלויה על חבל מהתקרה. התאבדות או רצח? המיצב אניגמטי, הפרשנות פתוחה לכל, אך מיצב זה נחרת בזיכרון ביופיו המוזר. התמקדות בניצול קבוצות ומוחלשות: העם סהאמי הביתן הנורדי מוקדש לקבוצת הסאמי בחבל הנורדי של הארצות הבלטיות, שוודיה פינלנד נורווגיה. העם הסאמי חי על גידול איילים ועושה שימוש בכל חלקי החיה, מהבשר, העור ועד החבלים מהגידים. הממשלות של מחוזות אלה מנשלות את העם הזה ואוסרות עליו לגדל את האיילים, שהם מקור חיותם ופרנסתם. בני רומא, הצוענים מכיוון שהם עם נוודים, כמה מדינות בחרו להתרכז בהם, כקבוצה מוחלשת. הביתן הפולני מוקדש לתרבות הצוענית. את ארבע הקירות מקיפות עבודות רקמה וקולאז נפלאות המתארות את חייהם בארבע עונות השנה. הצוענים נוכחים גם בביתן היווני המציג סרט בתלת מימד המתייחס למחזה אנטיגונה של סופוקלס, כאשר השחקנים הם צוענים מחופשים או בבגדי יומיום. האירוניה שבדבר, כנראה מחוסר תעסוקה, הם מנצלים את התיירים התמימים וגונבים כסף מתיקיהם. גם אני נעקצתי על-ידי צוענייה "תמימה" שהתיישבה לידי וסילקה לי בשקט את הארנק עם כל כספי.
|
|
|
|
|
נזקי הנפט [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
הביתן של אזרביג'אן נמצא בכיכר מרקו פולו. לכאורה מחוץ לתחמי הביאנלה ומאידך-גיסא במרכז המטיילים בוונציה. האמנים הצליחו להעביר בציור וקולאז' את תחושת הכאוס שעולמנו עלול לעבור, בעבודה תלת ממדית של עולם נולד, בעבודת תלת מימד של עולם לילי זרוע כוכבים. מתחם הארסנל הארסנל היה בעבר מפעל ליצירת חבלים ומכאן אורכו המופלג. לכל אורכו מוצגות עבודות מופלאות שרובן, כאמור, נוצרו על-ידי נשים, בחומרים שונים: ציור על בד, רקמה, סריגה, עורות, קרמיקה, ברזל, וידאו וכו'. לא ניתן להבחין כאן בביתנים לארצות כמו בג'ורדיני אך מוצא האמן מצוין בכותרת העבודה. בפרס הראשון בתערוכה המרכזית זכתה האמנית האמריקנית סימון ליי, האמנית השחורה הראשונה לייצג את ארצות הברית בביאנלה. העבודה המונומנטלית שלה - פסל אישה ללא עיניים - מוצבת בפתח התערוכה בארסנל ומהווה כניסה מרשימה להמשך התערוכה. פסל זה, בגובה 5 מטר הוצב בעבר על-ידי האוצרת אלמני בפארק הייליין בניו-יורק למשך שנה וחצי.
|
|
|
|
|
הירשפלד בגוגנהיים [צילום: מרגלית מולנר]
|
|
|
כפי שנאמר בתחילת הכתבה, הפרשנות פתוחה לכל. מה שנראה לכאורה כמו בובות לתהלוכת דמויות מהקומדי דה ל'ארטה הוא עבודה שעשתה אמנית גרמניה לתיאטרון. המומחיות של אמנות הוידאו מתבטאת בסרט וידאו סיני מרהיב שמתאר עולם נחרב אך רוחש דמויות של גיבורות-על בריקוד טכנו. תערוכות נוספות בתערוכה באקדמיה לאמנות של ונציה אניש קפור שופך דם לכל עבר. השיא - מעין גיליוטינה מדממת. המסר ברור אבל ההפרזה מיותרת. מוזאון גוגנהיים נמצא ליד האקדמיה, ומוקדש לאמנות מודרנית, סוריאליזם, קוביזם, פיקסו, מגריט ועוד. זהו אוסף קטן יחסית לאוסף הקבוע והמומלץ במרכז פומפידו. ונציה וכמובן, ונציה היא אתר נפלא לתיור ולצילום. תעלות מים, גונדולות, גנים וכו'.
|
|
