תיקון 136 לחוק בתכנון והבנייה שאותו קידמה שרת הפנים איילת שקד, הינו בעל הרבה כוונות טובות, אולם חסר סיכוי ליישום. ראשית דבר, מדובר בתיקון שנולד בחטא. עיקר עניינו של התיקון הינו היותו, כביכול, תחליף לתוכנית תמ"א 38. ונניח שואלת, בשביל מה בכלל היה צריך את כל הפרוצדורה הסיזיפית הזו, שעה שתמ"א 38 הייתה בהחלט תוכנית טובה ויכולה הייתה בנקל להשיג את יעדיה. רק אם נפשפש קמעא ונלך 3 שנים אחורנית, לשנת 2019, נראה כי באותן השנים היה זינוק בהחלט משמעותי בהיקף הפרויקטים של תמ"א 38, הן תמ"א 38/1 ובמיוחד תמ"א 38/2, הריסה ובניה מחדש. אדרבה, על-פי כל התחזיות היא עמדה להגיע תוך שנים ספורות להיקף חסר תקדים של 25-20 אחוזים מכלל שוק הבנייה. הבעיה העיקרית של התמ"א, מעבר לקיצור הביורוקרטיה ומתן ההיתרים, הייתה העדר מימון לתשתיות משלימות, מה שגרם לרוב רובן של העיריות והרשויות המקומיות למתן ובמקרים רבים אף לעצור לחלוטין תוכניות. ניתן היה לפתור זאת ממש בנקל, על-ידי כך שהממשלה ובפרט משרד האוצר, היו מכניסים יד עמוק לכיס וממנים עבור הרשויות המקומיות את אותן תשתיות, מוסדות חינוך, ביוב, תעול, שצ"פים, חניות ושאר מיני ירקות. אבל זה לא קרה. נהפוך הוא. מקבלי ההחלטות בממשלה ובכלל, במקום לפתור את הבעיה הנקודתית, בחרו במשך 3 שנים תמימות להתכתש ביניהם בשאלה, האם להמשיך או לא להמשיך את התמ"א 38? לבסוף, לאחר עימות ישיר בין מטה הדיור הממשלתי לבין מנהל התכנון, הוחלט על פשרה שהייתה לטעמי הגרועה מכל העולמות, לקצוב את ימיה של התמ"א, תחילה לשלוש שנים ולבסוף באופן אבסורדי להאריך אותה בשנה בודדת אחת, מה שכמובן גרם לרוב רובם של הקבלנים והיזמים לעצור לחלוטין את הפרויקטים שתכננו. על כן ההחלטה להפריש 5 אחוזים מהזכויות לטובת השלמת תשתיות, הינה לטעמי בבחינת "מעט מידי" ו"מאוחר" מידי" יתרה מכך: 3 החלופות הוצעו במסגרת תיקון 136 בפועל אינן משנות מהותית את המצב הנוכחי. אומנם מדובר על 400 אחוזים זכויות ואף יותר לתמ"א 38/2 ועל הגדלת הזכויות של הקבלנים בפריפריה, זאת על-מנת שתהיה כדאיות כלכלית, אולם לטעמי אין בכך מספיק על-מנת להפוך את תיקון 136 ל"ביצת זהב". ולגבי קיצור נושא הביורוקרטיה וההיתרים. כאן אני חוששת שיותר מאשר שהתיקון יסייע בכך, הוא רק יצור בלבול וכאוס, זאת בראש וראשונה משום שהסמכויות הונחו לפתחן של הוועדות המחוזיות, שייאלצו שלא בטובתן לכרוע תחת נטל היתרים שלא יוכלו לעמוד בו, זאת כאשר הוועדות המקומיות העירוניות נותרו נטולות סמכויות ממשיות, כך שכל המילים המכוסות היטב דוגמת "תוכנית כוללנית", לא תהיה להן כל משמעות. אדרבה, מי שייהנו יותר מכל הפירצה הזו יהיו דווקא עברייני בנייה (!) שינצלו היטב את הוואקום שנוצר בין הוועדות המחוזיות והמקומיות, זאת שעה שה"אזרח הקטן" ייאלץ לעבור ויה דולורוזה של מסכת היתרים על כל פרגולה. כדוגמה אביא איש רפואה בכיר בתחומו שפנה אלי לאחרונה, לאחר שרצה להתקין בריכה קטנה בגינת ביתו ונתקל בחומה בצורה של סירובים מצד פקידי הוועדה המקומית. לסיכום, איילת שקד, אני בטוחה שכוונותייך היו טובות, אבל תיקון 136 שנולד בחטא לצערי, יותר משיסייע רק יסבך את הביורוקרטיה הפתלתלה ויזכה מן הסתם למות נשיקה, בדיוק כמו קודמיו!