ימי בין המצרים הם ימים של זיכרון, אך עניינם אינו רק העבר אלא גם נתינת כוח לעתיד. כאשר אנו צמים בי"ז תמוז, אנו ממעטים בשמחה עד יום תשעה באב. זכירת העבר נותנת לנו כוח להווה ולעתיד ליצור מציאות טובה ולפתיחת יעדים חדשים בהוויה הישראלית. מובא במסכת יומא (דף ט', ע"ב) על אותם העוונות שהובילו לחורבן הבית הראשון, ומה העוון שהוביל לחורבן בית המקדש השני: "מקדש ראשון מפני מה חרב מפני ג' דברים שהיו בו עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים... אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים". אם נתבונן בדברי הגמרא נוכל לשאול לגבי חורבן בית שני שאז עסקו בתורה ומצוות וגמילות חסדים. כיצד ניתן לעסוק בגמילות חסד, שכל מהותו להיטיב לאדם שאיני חייב להיטיב לו ובכל זאת לחטוא בשנאת חינם? יש המסבירים זאת, שאין סתירה בין הדברים. מצד אחד ניתן לעזור לזולת אפילו לפנים משורת הדין ולגמול אתו חסד, לא כי אנו אוהבים אותו, אלא רק כי כך אנו מצווים מהתורה. ומצד שני לשנוא משנאה לשם שנאה כי היצר הרע מתגבר על האדם. את אותה השנאה המפעפעת אנו חשים במהלך שרשרת הדורות של עם ישראל משחר ההיסטוריה עד ימינו אנו. אין לך יום שלא תשמע בתקשורת הכתובה והאלקטרונית על מחלוקות וקוטביות בחברה הישראלית הגורמות לפילוגים, מלחמות פוליטיות ותרבותיות, דברים הבאים לידי ביטוי בירי, בפגיעות גופניות, בקללות וגם בפגיעה בחיילי צה"ל. הדברים אינם חדשים לנו, עוד מאז תקופת האבות ועד ימינו היו סכסוכים משפחתיים בעוצמה רגשית, כאשר כל צד משוכנע שבידיו הצדק. ראה יחסי האחים קין והבל, יעקב ועשו ויוסף ואחיו. מלחמות אחים קורות לאורך השנים ואין לך מדינה שלא עוברת אירועים מעין אלו היוצרים קרע גדול בעם. לצערנו, מלחמות אלו הופכות להיות אלימות ואפילו קטלניות. ראה רצח רבין וכלה בהינתקות. במלחמות המקרא מלחמת עשו ביעקב, או מלחמת אחי יוסף ביוסף, תוצאות מלחמות אלו הביאו לגלות. מובא בספר בראשית: "ויוסף הורד מצרימה" (ל"ט, א'), אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו והשבטים למצרים (תנחומא ישן). שנאת החנם של בני יעקב היא שגרמה לגלות וחזרה וניעורה בזמן בית שני שהביאה לחורבנו של הבית. כלומר שנאת חינם היא לא תופעה היסטורית שהייתה רלוונטית רק לתקופות קדומות, גם היום אנו פוגשים אותה בסיטואציות שונות במקומות שונים בחברה הבינלאומית ובחברה הישראלית.

תחושת "הביחד"

יש לראות שמלחמת אחים היא לא תופעה היסטורית שהייתה רק בזמן הקדום ובתקופת בית שני, גם היום אנחנו פוגשים אותה בצמתים שונים במגזרים השונים במדינת ישראל. מלחמות אלו יכולות להיות על-רקע דתי או על-רקע לאומי או אידיאולוגי. מדינת ישראל היא חברה שבטית, שפועלות בתוכה קבוצות ומגזרים שונים. במצב חברתי קיצוני של אי-סדר במדינה אם תרגיש קבוצה זו או אחרת שהיא נדחפת לקצה, האיום של מלחמת אחים על-רקע דתי, לאומי או אידיאולוגי אינו תרחיש בלתי אפשרי. נכון שאנו מדינת חוק שיש לה צבא חזק ומשטרה יציבה, אך לפעמים אנו מזניחים את הטיפול בשורש קיומנו. בבסיסו עם ישראל התהווה כקבוצה אידיאולוגית סביב עקרון הערבות ההדדית, החמלה והעזרה לזולת. "דעלך סני לחברך לא תעביד" הפירוש - אל תעשה לחברך את מה ששנוא עליך (בבלי שבת ל"א, ע"א). זה הדנ"א שלנו. לכן יש לחזור ולנהל את השיח הציבורי לתפיסה חברתית זו שבמידה רבה ננטשה במשך השנים. הסולידריות, החום האנושי והעזרה ההדדית יצרו כאן חברה שידעה להתמודד עם אויבים קשים ואכזריים בארצנו ואצל שכננו. אנו חייבים לפתח את תחושת "הביחד" שיאפשר לנו לשמור על ייחודנו, ולא נחכה לאירוע קיצון שיצית שוב את הבית. מי שגדל בארץ בשבעים השנים האחרונות יודע שכשיש לנו אויב חיצוני משותף עם ישראל יודע להתאחד. מאידך-גיסא, ראינו גם תופעות הפוכות שלא תמיד יודעים להתאחד. לדוגמה, במלחמת העולם השנייה (בגטו ורשה, שתי קבוצות של מורדים יהודיים בנאצים לא הצליחו להגיע לשיתוף פעולה במלחמתם באויב המשותף, מה שיכל למנוע את רציחתם של עשרות אלפי יהודים). גם טרם הקמתה של מדינת ישראל אל מול שליטת האנגלים בארץ לא השכילו לוחמי המחתרות ההגנה, אצ"ל ולח"י להתאחד במלחמתם לסילוק השלטון המנדטורי. ובמשך תקופה ארוכה חיבלו אנשי המחתרות אלה באלה. ידוע שבתקופת ה"סזון" בזמן המנדט הסגיר ארגון ההגנה את אנשי אצ"ל ולח"י. לאחר הקמת המדינה היינו עדים למלחמות בין יהודים על-רקע של אידיאולוגיות שונות שהידועה והמפורסמת הייתה הקרב בין לוחמי האצ"ל לבין צה"ל שהתרחש על חופי כפר ויתקין בחודש יוני 1948 והגיע לשיא עם ההפצצה על האונייה אלטלנה שניסתה לעגון בחופי תל אביב. מהי אם כן "מלחמת אחים"? מצב בו אני נאבק עם דעתו של אדם. אך אני זוכר תמיד שהוא אחי, שאותו אוהבים ושביחד אנו צועדים. ואין יותר יפה מלסיים באמרתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק רבה הראשון של ארץ ישראל: "אם נחרבנו ונחרב כל העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם נשוב להבנות והעולם עמנו ייבנה על-ידי אהבת חינם" (אורות הקודש ג', שכ"ד).