האם המדיניות המזרח תיכונית של מחלקת המדינה האמריקנית מבוססת על תובנות המעוגנות במציאות המזרח תיכונית? האם על מעצבי מדיניות ודעת קהל בישראל לראות בתובנות המקובלות על מחלקת המדינה מקור סמכותי למדיניות ישראל בנושאי המזרח התיכון כגון סוגיית האיום הגרעיני והקונבנציונאלי האירני והסוגיה הפלשתינית?

תובנה מקובלת לעומת המציאות

לפי פרופ' ג'והן קנת גאלבריית' מאוניברסיטת הרווארד: "תובנה מקובלת מבוססת על מידע המקובל על חלק/כל הציבור, הנוטה להיאחז בדעות ורעיונות המתאימים לתפישת עולמו. תובנה מקובלת מהווה מכשול בפני מידע חדש ומחשבה מקורית. "תובנה מקובלת מעניקה הגנה נוחה מפני אמיתות בלתי-נוחות ומציאות מורכבת.... תובנה מקובלת היא התגלמות השאיפה לשמור על יוקרה היקרה יותר מכל אוצר.... תובנות מקובלות אינן נוטות להשתנות.... "במאבק בין הנכון לבין המקובל, יש יתרון טקטי לתובנה המקובלת... אחת הסיבות לעובדה שאנשים מעדיפים להאזין לדעות מקובלות... היא שהדבר מלטף את האגו, ובמיוחד הידיעה שאישים בכירים שותפים לדעות ולמסקנות...." "אויב התובנה המקובלת אינו רעיונות אלא מצעד-עובדות... מכה אנושה לתובנה המקובלת היא חשיפת רעיונות מקובלים בערוותם מול התפתחויות המצביעות על אי-התאמת הרעיונות המקובלים למציאות... סוגיית התובנה המקובלת מחדדת את ההבדל בין אמיתות ממוסדות - המנותקות מהמציאות - לבין רעיונות חדשים....". פרופ' הארלאן קראמהולץ מאוניברסיטת ייל מוסיף: "המדע מוכיח שמה שנראה כמובן מאליו אינו חייב להיות נכון, ומה שנתפש כתובנה מקובלת יכול להתבסס על הנחות מוטעות".

התובנות המקובלות על מחלקת המדינה במבחן

מדיניות מחלקת המדינה נמצאת במסלול התנגשות עם מצעד העובדות במזרח התיכון, עקב נחישות מחלקת המדינה להעדיף את תפישת עולמה ותובנותיה המקובלות על פני מציאות בלתי-נוחה, מורכבת, הפכפכה ומתסכלת של המזרח התיכון. לדוגמה:

• התובנה המקובלת על מחלקת המדינה היא שאפשר לשכנע את המזרח התיכון הערבי/מוסלמי לבסס מדיניות וסדר עדיפות על ערכים מערביים כגון דו-קיום בשלום, שדרוג רמת חיים, דמוקרטיה, זכויות אדם, מו"מ אמין וחוק בינלאומי.

• אבל, מציאות המזרח התיכון אינה מעכלת ערכים וסדרי-עדיפויות מערביים, ודבקה במאפיינים ערבים/מוסלמים בני 1,400 שנים: עליונות הנאמנות השבטית/אתנית על פני הנאמנות הלאומית, פיצול אלים ועמוק מקומי ואזורי, הפכפכות ואי-סובלנות אלימים, טרור מונחה-חזון דתי/רעיוני, משטרים רודניים אלימים, ארעיות משטרים-מדיניות-הסכמים, עוינות דתית, מדינית ותרבותית כלפי המערב.

• מחלקת המדינה מעריכה שאפשר לשכנע ישויות אלימות במזרח התיכון (כגון משטר האייתולות האפוקליפטי באירן) לזנוח חזון פנאטי לטובת שדרוג כלכלי מרחיק-לכת ודו-קיום בשלום, ובכך היא מתעלמת ממרכזיות ערכים וארועים היסטורים ודתיים בגיבוש זהות, מערכת חינוך והתנהלות פנים וחוץ של משטרים ערבים/מוסלמים.

• בניגוד לתובנה המקובלת על מחלקת המדינה, הטרור הסוני והשיעי אינם מונחי-יאוש ותסכול, אלא (מאז המאה ה-7) מונחי-חזון דתי, רעיוני ואימפריאליסטי. שלושה מארבעת החליפים שמשלו בעקבות הנביא מוחמד נרצחו בפעולות טרור מוסלמי. כך גם לגבי הטרור הפלשתיני שאינו מונחה-כיבוש (אליבא ד'תובנות מקובלות), אלא מונחה חזון הקודם ל-1967 ו-1948, השולל קיום ישות יהודית ריבונית ב"בית האיסלאם" בכלל ומערבית לנהר הירדן בפרט.

• בניגוד לתובנה המקובלת על מחלקת המדינה, המזרח התיכון רואה בכוח הרתעה ובאופציה צבאית - ולא באופציה הדיפלומטית (המעניקה רוח גבית למשטר האייתולות) - את המסד לביטחון לאומי. מציאות המזרח התיכון אינה מגלה סובלנות, ואף נוטה להעניש גילויי הססנות, ויתורים, נסיגות ופייסנות, הנתפסים על-ידי המזרח התיכון כחולשה, המשלהבת ישויות פורעות-חוק.

• מחלקת המדינה שואפת לשקם את תדמית ההרתעה האסטרטגית של ארה"ב בעיני בעלות בריתה הערביות, אך במקביל מפגינה להיטות להסכם נוסף עם משטר האייתולות ומאמצת לחיקה את "האחים המוסלמים", למרות שהם מהווים איום קיומי על סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים.

• בנוסף להשפעה השלילית של 43 שנות האופציה הדיפלומטית (כציר מרכזי של מדיניות ארה"ב כלפי אירן) על תדמית ההרתעה של ארה"ב בעיני בעלות הברית הערביות של ארה"ב, הן גם מודאגות מהחלטת ביידן להוציא את החות'ים - בעלי הברית של האייתולות - מרשימת ארגוני הטרור, שהביאה להקצנת המתקפה החות'ית על מטרות אזרחיות בסעודיה ובאמירויות. כך גם לגבי היעדר תגובה אמריקנית נאותה למתקפה האירנית על ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ הפרסי, תמיכת ארה"ב בהפשרת נכסים אירנים בעירק, פינוי/בריחת ארה"ב מאפגניסטן, וצמצום הנוכחות הצבאית של ארה"ב במזרח התיכון.

הכרסום בכוח ההרתעה של ארה"ב תורם להתקרבות סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים לסין (שהפכה לשותפה מובילה בסחר עם מדינות המפרץ) ורוסיה, כולל עסקות נשק והקמת תחנות כוח גרעיניות.

• הפער בין התובנות המקובלות על מחלקת המדינה לבין מציאות המזרח התיכון נחשף בקבלת הפנים שהעניקה מחלקת המדינה לצונאמי הערבי - שהתפרץ ב-2010/2011 ומשתולל גם היום ברחוב הערבי - כאילו היה "אביב ערבי", "מהפיכת הצעירים ופייסבוק" ו"צעדה לשלום".

• הפער קיבל גם ביטוי בהתנגדות הברוטלית של מחלקת המדינה להקמת המדינה ב-1948 (בטענה שתהייה פרו-סובייטית, לא תעמוד מול מתקפה צבאית ערבית ותסכן את אספקת הנפט לארה"ב); בחיזור חסר-התוחלת אחרי נאצר הפרו-סובייטי בשנות ה-50'; בחיבוק אייתוללה חומייני ב-1978/79; בהתנגדות להפצצת הכור הגרעיני בעירק ב-1981 (שמנעה עימות גרעיני במלחמת המפרץ ב-1991); בהתייחסות לצדאם חוסיין כבעל-ברית עד יום פלישתו לכווית ב-1990; בהתייחסות לערפאת כמנהיג מתון הראוי לפרס נובל לשלום (1993-2003); בהתנגדות להפצצת הכור הגרעיני בסוריה ב-2007 (שמנעה מלחמת אזרחים גרעינית); בדחיפה למתקפה צבאית על קדאפי ב-2011 שהפכה את לוב למדינה בלתי-נשלטת, לבסיס טרור איסלאמי אזורי ועולמי ולזירת מלחמות אזרחים במעורבות רוסיה, טורקיה, איחוד האמירויות, קטר, מצרים, צרפת, איטליה, סודן וצ'אד; החיזור הנמרץ אחרי "האחים המוסלמים" האנטי-אמריקנים במצרים ב-2009-2012, במקביל לתקיעת סכין בגבו של מובראק הפרו-אמריקני, בדומה לתמיכה באייתוללה חומייני האנטי-אמריקני ותקיעת הסכין בגבו של השאה הפרסי הפרו-אמריקני; ועוד.

• כל יוזמות השלום של מחלקת המדינה - בהקשר הישראלי-ערבי - העמידו את הסוגיה הפלשתינית במרכז הבמה, ולכן התרסקו על צוקי המציאות המזרח תיכונית, הרואה בפלשתינים אב-טיפוס לחתרנות, טרור וכפיות-תודה בינערביים, מכירה בהתנהלות הטרוריסטית של הפלשתינים כלפי ישראל לפני 1967 ו-1948, אינה רואה בסוגיה הפלשתינית את שורש הסכסוך ערב-ישראל, לא בבת-עין בינערבית ולא גורם מרכזי לזעזועי המזרח התיכון, ומכאן חוסר-התלהבות ערבית מ-ואף התנגדות ערבית ל-הקמת מדינה פלשתינית, פן תתדלק את מדורת המזרח התיכון.

• האם מחלקת המדינה תלמד מהשגיאות הקריטיות שביצעה בעבר ולא תקריב את המציאות הבלתי-נוחה, מורכבת ומתסכלת של המזרח התיכון על מזבח תובנות מקובלות ונוחות?

• האם מעצבי-מדיניות בישראל מסיקים את המסקנות המתבקשות מהכישלון הסדרתי של מחלקת המדינה במזרח התיכון, ומעניקים מעמד בכורה למצעד העובדות המזרח תיכוני (למרות שהוא מסובך ומתסכל), ולא למצעד התובנות המערבי (למרות שהוא קליט ועונה על הכמיהה למנוחה ולנחלה)?