אין עוררין על כך שהעלאות הריבית האחרונות, הן בארצות הברית והן אצלנו, היו מחויבות מציאות. סכנת האינפלציה ותדלוק שוק מוצרי הצריכה, היו עלולים לערער את היציבות הכלכלית של מדינת ישראל וזאת דווקא בזמן שהממשלה ומשרד האוצר הצליחו לסגור לחלוטין את הגרעון בתקציב. אין ספק שמדיניות הריבית האפסית אשר הייתה נהוגה כאן שנים הפכה את מימון הדירות, באמצעות משכנתא או צורת מימון אחרת, לכדאית ביותר, מה שגרם במהלך השנים האחרונות לזינוק חסר תקדים בהיקף נטילת משכנתאות, עד כדי הכפלת הסכום הממוצע מכ-550 אלף שקלים ב-2015 לכמיליון שקלים כיום, כמו גם הכפלת הסכום החודשי הכולל של לקיחת משכנתאות עד כדי 13 מיליארד שקלים לחודש לאחרונה. העלאת הריבית כמובן מתדלקת באופן ישיר את עליית מחירי הדיור המאמירים גם ככה ללא רסן שכן עלויות המימון של היזמים מתייקרות משמעותית ונוסיף לזה את מחירי התשומות ועלויות הביצוע אשר עלו בצורה ראלית ב 20% לפחות, רגולציה חדשה ותיקונים משמעותיים לחוק המכר שאושרו במושב האחרון וכמובן מחסור אדיר בהיצע כל אלו לוחצים את מחירי הדיור מעלה וכמובן מושטים ישירות על ציבור הרוכשים. אדגיש כי לאחרונה, ובמיוחד עקב העלאות הריבית החמירו מאוד הבנקים המסחריים את באי נטילת המשכנתאות ולווים רבים שבעבר קיבלו משכנתא קיבלו סירוב ובמיוחד נוטלי משכנתאות גבוהות במיוחד. הקשחת תנאי נטילת המשכנתאות על-ידי הבנקים המסחריים, בהנחיית בנק ישראל, אומנם לא פופולרית בקרב ציבור לוקחי המשכנתאות אך יש בה הגיון לא מבוטל: רמות הסיכון עלו משמעותית, הן בשל הגידול הממוצע בגובה המשכנתא למשק בית, והן בשל הסיכונים הצפויים בשוק התעסוקה ושינויים במרוצת השנים בהכנסות משק הבית.

הקשחת תנאי הסף

רק על-מנת לסבר את האוזן לקהל הקוראים, הריבית הריאלית שאותה משלמים כעת נוטלי משכנתאות איננה רק הריבית הכללית במשק, אלא נוספות לכך הריביות שמשיתים הבנקים המסחריים על הלווים, כך שבפועל הם משלימים לפחות כ-4.5 אחוזי ריבית, לעיתים קרובות אף יותר מכך תלוי במסלול המשכנתא ורמת חשיפת התיק למדד המחירים ו/או לרכיב ריבית הפריים המאמירים. העלאות הריבית הרצופות ובד בבד הקשחת תנאי הסף לאישור משכנתא, מהוות בפועל חרב פיפיות(!) המקשה שלא לצורך על נוטלי המשכנתאות האומללים, שגם כך, ללא העלאות הריבית, הולכים ומתחייבים לפרקי זמן ארוכים ביותר, לעיתים קרובות 30-25 שנה קדימה, זאת על חשבון איכות החיים ורמת החיים האלמנטרית של מאות אלפי משקי בית, על חשבון נסיעות לחו"ל, יציאות לבילויים, ולעיתים קרובות אף על חשבון חוגים לילדים וקיצוב סל המזון המשפחתי. אכן קיים קונפליקט מובנה בין הצורך להעלות ריבית לבין הפתרונות האפקטיביים לשוק הדיור שצריכים ואמורים להיות מבוססים על הגדלת היצע הדיור ולא על גזירות הולכות וגוברות אל מול קהל רוכשי הדירות. רק הגדלת היצע, בין אם על-ידי שיווק מאסיבי של קרקע ובמחירים מפוקחים ומינוף אמיתי של התחדשות עירונית, יגרמו בסופו של דבר להתמתנות בעליית מחירי הדיור והתמתנות בביקושים. ובינתיים? האם, לדוגמה, פתרון יצירתי דוגמת ריבית דיפרנציאלית על נוטלי משכנתאות או אפשרות ל"משכנתא לפי מידה" לפיה כל לווה יוכל לקבל תנאי החזרה גמישים על-פי יכולתו באותה עת, אלה רק שני פתרונות מיני רבים שכדאי לשקול. דבר אחד בטוח: העלאות ריבית כרגע הן הכלי הזמין ביותר לצנן את עליות המחירים אך בוודאי אינן הפתרון העיקרי.