יצא לי לספר לא פעם על הסבתא השובבה שלי שרה, שלטענת הנכד עידודו בן השלוש אהבה לקרוע ספרים ולא לקרוא אותם. כל זאת כי כשהוא קרע מרוב התלהבות דף בספר כספיון באמצע הסיפור הוא התכחש לכך בכל תוקף וכששאלתי אותו מי קרע אותו סבתא שלי? הוא שאל אותי בתמימות כעבור כמה דקות איך קראו לסבתא שלי. כשעניתי לו בלי לחשוד בדבר שקראו לה שרה הוא שאל אותי איפה היא גרה. בשמיים עניתי לו, ואז כשחזרנו שוב לעמוד הקרוע, כי אהב לשמוע את הסיפור עוד ועוד, הוא אמר לי בביטחון רב כי את העמוד קרעה הסבתא שלי שרה שגרה בשמיים, כי היא לא אוהבת לקרוא ספרים אלא לקרוע אותם. ילד בן 3 כבר חכם יותר מסבא בן 70... מה שלא סיפרתי זה ששמה בנעוריה היה דואניאס (גבירות בספרדית) לפני שהיא התחתנה עם הסבא היווני שלי חיים ושינתה את שמה לסימון, כי להבדיל מנשות ימינו נשים אימצו את שם משפחתו של הבעל עם החתונה, אך גם להבדיל מהמקובל בספרד לשמור על שני שמות משפחה של הבעל והרעיה. ולמה נזכרתי דווקא היום בסבתא שרה ובשם הנעורים שלה? כי היום שמעתי את קונצרט מספר 4 שלי מתוך ספר הקונצרטים שלי (אני מתכונן לשמוע את כל 120 הקונצרטים, אם אין אני לי מי לי?). שמעתי בשקיקה את הסימפוניות של ברהמס (4), סיבליוס (7) ושוברט (9), את הקונצ'רטי לכינור של מנדלסון וסיבליוס והגעתי לפרק הראשון של הסימפוניה הספרדית של ללו. כשניצבתי בפני המשימה הבלתי אפשרית לתמצת ב-120 קונצרטים של 3 שעות כל אחד את העשייה המוזיקלית של 120 השנים שסקרתי בספר התרבות שלי על 1820-1939, קבעתי כללים וגבולות אחרת לא הייתי מסיים לעולם את המשימה. כך בחרתי לכל אחת מ-12 סוגות המוזיקה 12 יצירות הכי טובות לדעתי בביצועים הכי טובים הקיימים ביוטיוב - 12 קונצ'רטי, 12 סימפוניות וכו'. עד שהגעתי לסמפוניה הספרדית של אדאורד ללו ויצירות דומות שהן בנות כלאיים נקראות סימפוניות אך הן למעשה קונצ'רטי (כאן ב-5 פרקים) ונתתי גם להן ייצוג בקונצרטים שלי בהתאם לאילוצי הזמן, פרק אחד במקרה זה, המפורסם ביותר (הראשון) בביצוע דוד אויסטראך. אלא שאחרי ששמעתי את הפרק הראשון וכשעיתותיי בידיי בא לי התיאבון לשמוע את כל היצירה וחיפשתי את הביצוע הכי טוב ליצירה השלמה. מצאתי כמה ביצועים טובים אבל פתאום גיליתי את הביצוע של מריה דואניאס. מה שטוב ביוטיוב ששיטוט במבחר האינסופי פותח צוהר כל פעם לעוד יצירה ועוד ביצוע, עם סולנים שלא שמעתי עליהם כלל ומתבררים כטובים ביותר. אז מי היא אותה מריה דואניאס שעדיין לא בת 20 וכבר זכתה בשלל פרסים ביניהם הפרס היוקרתי ביותר פרס יהודי מנוחין דווקא עם פרק 1 מתוך הסימפוניה הספרדית של ללו? היא כיום הכוכב העולה בשמי המוזיקה הקלאסית, כפי שניתן ללמוד גם מהביצוע המבריק שאינו נופל מזה של אויסטראך. אלא שאני כמובן משוחד, מי יודע, אולי היא בת משפחה אבודה שנשארה בספרד. היא נולדה בגרנדה שעד היום אני זוכר בהתרגשות רבה את הימים הנפלאים שבילנו בה במלון פרדור בארמון אלהמברה המוקף גנים וארכיטקטורה מהממת. הרגשתי כמו בבית, אבל כמובן שלא נפגשתי עם מריה כי היא עוד לא נולדה אז. ניצבת לה עלמה בת 17 בביטחון רב ומנגנת את אחת היצירות המפורסמות ביותר (3 פרקים ממנה) בביצוע וירטואוזי שסוחט מחיאות כפיים סוערות מהקהל בתום כל פרק, תופעה לחלוטין לא מקובלת וזוכה לצפיות של 324 אלף איש. אני מצדיע לה כיוצר ערוץ ביוטיוב עם 1,200 יצירות, שבכל סוגה שבו עדיין לא הגיעו למאה צפיות ובכמה יש רק 6 צפיות... כל הכבוד לבת המשפחה האבודה שלי מריה דואניאס! סבתא שרה דואניאס מביטה עלייך מלמעלה וכשהיא נחה בין קריעת עמוד לעמוד היא שומעת בגאווה את בת משפחתה ביצירה של עוד יהודי ספרדי ידוע אדוארד ללו שקיפד ראשו או אפו ומאפ-ללו הפך לללו, כדי לטשטש את מוצאו/אפו היהודי. זו ספקולציה שהמצאתי הרגע ואין לה כל סימוכין, אבל גם לא לזה שמריה דואניאס היא בת משפחה שלי, או שסבתא שרה אכן אוהבת לקרוע ספרים. אותה מריה כבר מלחינה יצירות מרתקות והקימה רביעית מיתרים מעולה, אז יש למה לצפות בדור של הנכדים שלנו. רק חבל שלמול הוירטואוזים הצעירים על הבמה נמצאים רק צופים בני 60 ו-80, כי כל הצעירים מעדיפים טיקטוק!