אם המזל לא יפנה עורף לישראל יסוכם "עלות השחר" כמהלך נבון ומועיל מאוד. עד לרגע זה, יום ראשון ב-14:36 הוא מתנהל בקפידה, בדייקנות של מי שמחזיק בידיו מלקחיים עדינים, פינצטה, ולא איזמל או פטיש סלעים. שלושה ימי ההשתהות לא דמו לתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים. אז הייתה תבהלה בממשלתו של לוי אשכול. הפעם נשמר קור הרוח. הוסיפו כמובן מודיעין נחוץ, אבל יותר מזה - גם מאמץ מדיני לשכנע את העולם כי ישראל יוצאת לא רק למבצע מוצלח אלא גם למוצדק. הנה בקרוב יפוג "צום החמישי" הוא תשעה באב, ויש סיכוי (בל אחטא בשפתיי) שיחלוף ללא מהומות, ולעת עתה הכותרת שבישרה בסוף השבוע כי המהומות בערים המעורבות ודאיות נראית (לפי שעה) מגוחכת. צה"ל נשלח למערכה עם מסננות. לא לפגוע ככל האפשר באזרחים. לא להעיר את דוב החמאס מתרדמתתו. בהנהגתם של יאיר לפיד ובני גנץ ונפתלי בנט ואביב כוכבי הוא פועל כראוי ומכה בג'יהאד האיסלאמי, ולמרות שהתקשורת משמיעה כמעט באורח בלעדי את הכועסים והמתלוננים והתובענים (וזה בסדר) יש גם מי שאינם נראים והם גאים על היותם חלק מהאסכולה האלתרמנית שאין עם נסוג מחפירות חייו (וזה לא בסדר). מוקדם עדיין לברך על המוגמר. כי אין עדיין מוגמר. עתה, כפי שאמר נפוליאון בונפרטה בברכתו לכל קצין, צריך גם מזל.