הכותרת לרשימה זו לקוחה מספר משלי כ"ד ו'. לדעת רוב הפרשנים המסורתיים היא עוסקת במלחמה ביצר הרע. טיבה של פרשנות הוא שהיא פתוחה לכל הכיוונים וכך אין סיבה לחשוב שלא מדובר כאן גם במלחמה ממש.
ב-4.8.22, יום לפני תחילת מבצע עלות השחר, פרסמתי מעל במה זו רשימה קצרה תחת הכותרת 'אוי לבושה' ובה הצבעתי על הרגשת הבושה שתקפה אותי ורבים מאזרחי המדינה לנוכח הסגר שהוטל על תושבי עוטף עזה בלי, לכאורה, תגובה הולמת של צה"ל על איומי הג'יהאד. למחרת עם פרוץ המבצע התברר מה קרה באמת ומה הייתה הסיבה לסגר. בדיעבד התברר שההתנהגות מערכת הביטחון הייתה מוצדקת והיא אכן לא הייתה יכולה לעדכן מראש את הציבור. ייתכן שגם תלונות הציבור על הסגר שללא ספק היה קשה ביותר לאלו שנסגרו בבתיהם, ומאמרים של פרשנים ופובליציסטים (ואני בתוכם) בגנות העדר עידכון הציבור תרמו גם הם להטעיית האויב שחשב שמדינת ישראל מתנהגת ברפיסות ולא תגיב לפרובוקציה.
הערמה והטעיית האויב היא טקטיקה ('תחבולה') צבאית עתיקת יומין וכל חובבי ההיסטוריה יכולים להצביע על מקרים כאלו, החל מסוס העץ בטרויה של האלף השני לפני הספירה דרך מלחמת ששת ועד ימינו אלה. אחת ההטעיות המוצלחות ממלחמת ששת הימים ידועה לי באופן אישי מאבי, אליעזר גולדפלם ז"ל, שהיה איש צוות ביחידת הצפנים המטכ"לית שישבה בבור של פיקוד דרום. במלחמת ששת הימים הוצבה חטיבת שריון דמה במרכז הנגב ליד הגבול המצרי. בצילומי אויר נראו טנקים, נגמשים, אוהלים ומתקנים שונים שלמעשה היו בנויים דיקט וקרטון. אצטט מתוך ספרו הביוגרפי של אבי:
"שלושה שבועות לפני שפרצה מלחמת ששת הימים גויסתי. הייתה זו "תקופת ההמתנה". שובצתי בפיקוד דרום כצפן על-יד חדר המלחמה של אלוף הפיקוד. היינו שניים-שלושה צפנים במשמרת, ועשינו עבודה מאוד חשובה של פענוח. כל המידע הסודי הגיע בהצפנה ובעצם עבר דרכנו.
הצבא כולו עמד מוכן בשדות עם הטנקים, המשוריינים והחי"ר. היה ברור שמישהו יתקיף - או הם, או אנחנו. אבל איש לא ידע איפה זה יתחיל ומתי. וכך כולם ישבו בטלים וחיכו.
ואילו אנחנו היינו בין היחידים שבמשך שלושת שבועות ההמתנה לא התבטלו. היה לנו תפקיד מיוחד במינו: מתוך הפיקוד הפעלנו "חטיבת דמה" מול הגבול, על-יד ניצנה. הייתה זו חטיבה של "דיקטים", כלומר טנקים שעשויים מדיקט שמוצבים אל מול שטח האויב.
הייתה זו פעילות מטעם "יחידת ההונאה". היו בה ציירים ומעצבים גרפיים, שיצרו בשטח תפאורה של מלחמה. הם ציירו על דיקטים צלליות של טנקים ותותחים, כדי ליצור מצג שווא של נוכחות כוח צה"לי גדול באזור. כבר למחרת הצבת התפאורה, התקבלו דיווחי מודיעין שההונאה עובדת: הפיקוד המצרי החל להזיז כוחות בתגובה. תפקידנו היה לדאוג שהחטיבה הזו תראה כל הזמן אותות חיים. ידענו שהמצרים מאזינים לנו טלפונית, וכל אחד מאתנו חיבר כל יום עשרות מברקים מוצפנים למפקדת החטיבה, נוכח ההאזנה המצרית. יצרנו אווירה של ריכוז הרבה כוחות צבא. אי-אפשר לתאר מה זה כשכמה אנשים יושבים להם בתוך משרד, משדרים מברקים, ובודים חיים של חטיבה שלמה. אל מול החטיבה הזו, המצרים העמידו שתי אוגדות! שתי אוגדות רותקו בזכות העבודה שלנו! התרומה הזו שלנו הקלה מאוד על הפריצה לעזה, הירידה לאל-עריש, והפריצה הישירה לסיני. המצרים הותקפו מאחור בזמן שממולם עמדה חטיבת דמה פיקטיבית לחלוטין". (ונמשכת השלהבת - תחנות במסע חיי. הוצאת המשפחה 2017).
עוד סיפר לנו אבא שביום שישי האחרון לפני פרוץ המלחמה הם הוציאו הודעות ליחידות שונות שאפשר לשחרר מגויסים לחופשת סופ"ש קצרה בבית. הידיעות נקלטו כמובן על-ידי המצרים שהניחו שהתקפה אינה קרובה. אולם במקביל נשלחו רצים רכובים על גבי אופנועים לכל היחידות עם הודעה ששחרור החיילים בוטל והיחידות השונות נערכו לפרוץ הקרבות כשהמצרים כלל לא מודעים לכך. הטעיית אויב היא חלק בלתי נפרד מכל מערכה צבאית. ככל שההטעיה מוצלחת יותר הסיכוי להצליח ולנצח בקרב טוב יותר. במבצע 'עלות השחר' הצליח צה"ל להערים ולהפתיע. גם אותנו, אזרחי ישראל. אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. ומכאן מסקנה אישית לעצמי ולכל מושך בעט - כשאתה לא יודע מוטב להחשות.
