אי-אפשר לעבור בשתיקה והתעלמות מתפקוד ההנהגה הבכירה של ישראל, אשר צוחקת בפה מלא בפניהם של מיליוני אזרחים ישראלים בהחלטותיה ומעשיה. אחרי התהליך הנפסד של אישור היועצת המשפטית מיארה למנות רמטכ"ל חדש בתקופת ממשלת מעבר, הגענו לשלב השני בתהליך - הצורך למנות מחליף ליו"ר הוועדה למינויים בכירים בשירותים הציבוריים - ועדה שבראשה עמד השופט אליעזר גולדברג ז"ל. מדובר במינוי ל-8 שנים, בתפקיד מפתח בשירות העוסק בבקרת התאמתם של מועמדים לתפקידים בכירים ברמת התקינות הציבורית והמשפטית. רגישות מיוחדת נודעת לשאלות אלה בתקופת ממשלת מעבר ועל-רקע הרגישות הפוליטית במדינה בתקופה האחרונה. עניין הרמטכ"ל חמור במיוחד בהיותו התפקיד החשוב ביותר לביטחון הלאומי הישראלי. עליו להיות אפוא נקי מכל שמץ של חשד לשיקולים מונחי השקפה או העדפה אידאולוגית או מניסיון לנטוע ולשמר לאורך זמן עמדות השפעה במערכת הצבאית. בנושאי ביטחון, הערכה של יועץ משפטי שאיננה משפטית טהורה, כגון: מידת הסבירות שבעקבות פעולה צבאית מסוימת תפרוץ מלחמה - אינה מדויקת יותר מזו של פוליטיקאי ותיק, חבר לשעבר או בהווה בקבינט המלחמה ו/או בוועדת חו"ב או של פוליטיקאי בעל ניסיון צבאי שווה ערך או עולה על זה של היועץ המשפטי. שוב הוכיחה היועצת החדשה עד כמה היא אינה מבינה את המציאות החברתית הרגישה או מתחשבת בה. הפעם הסוגיה איננה רק עקרונית; היא גם פרסונאלית ו"דווקאיסטית". המומלץ לתפקיד הפעם הוא השופט העליון בדימוס מני מזוז, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה שקבע נחרצות בשעתו כיוע"מ שאין לאשר מינויים בכירים בתקופת ממשלת מעבר. לא רק ששוב פועלת היועצת בחוסר עיקביות עם עמדותיהם החוזרות ונישנות של קודמיה בתפקיד היועמ"ש, אלא שמדובר הפעם גם במינוי ל-8 שנים ובאדם שנוי במחלוקת בפסיקותיו, חד-צדדי בעמדותיו הפוליטיות ומי ששלל בעבר החלטות מסוג זה. בכ"ז פועלת היא נוכח פני הציבור בהתעלמות מוחלטת מהביקורת על מהלכיה אלה. נוצר רושם שהמעשה הוא מהלך של אדם הנמנה עם אותה חבורה אליטיסטית הסבורה כי פטורה היא מכל הכללים והנורמות שהיא עצמה מבקשת לכפות תדיר על אחרים. זוהי עזות מצח מהולה בזלזול בשכלו הישר של הציבור על-פי כל ק"מ סביר, ומגביר את החשד שאין המדובר בטעות בשיקול דעת אלא בכוונת מכוון. אם בעניין הרמטכ"ל עדיין קיימת גמישות במידה מוגבלת בשל הטענה לדחיפות הנושא והעובדה שרק 2 מועמדים נצבים לבחירה (וגם לגבי טיעון זה לא הכל תמימי דעים בצידקת ההחלטה), הרי שבשאלת יו"ר הוועדה הבוחנת, מספר המועמדים הראויים גדול בהרבה ואין סיבה לבחור במי שקבע שעצם ביצוע הבחירה איננו ראוי בתנאים הקיימים. במקרה של יו"ר הוועדה, הואיל ומדובר במינוי ל-8 שנים, ניתן לבצע מינוי זמני למספר חודשים עד לכניסת ממשלה חדשה או לפחות להתייעץ עם ראש האופוזיציה לגבי האישיות הראויה, כך שלפחות הבחירה האישית לא תהיה שנויה במחלוקת עמוקה. לאחר שתיכון הממשלה החדשה יוחלט על מינוי הקבע. מה שמפתיע עוד יותר בהתנהלות זו הוא שרה"מ לשעבר בנט - שלו זכות וטו על מינויים אלה מתוקף הסכם הקמת קואליציית ה"ערב-רב" שבראשה עמד - בחר לסרב לבקשת השרה שקד, חברתו הנאמנה למפלגתו לשעבר "ימינה" ובמקום זאת "לזרום" עם בני-בריתו החדשים באגף המרכז-שמאל. כאן כבר אפילו הרמת "שתי הגבות" בו-זמנית אינה מספיקה למיצוי התמיהה והסלידה מעמדתו. פריקת-העול המופגנת בממשלה זו ע"י ראשיה והיועצת המשפטית שניכס להם שותף הקבע החדש סער, חוצות את כל הגבולות. מתבקשת כאן מחאה חריפה מצד האופוזיציה שגם תודיע שהיה ותזכה בבחירות ברוב קולות הציבור, תקיים דיון חוזר בסמוך לקבלת האמון מהכנסת במטרה להעריך מחדש את מידת הנזק שנגרם לשירות הציבורי במינויי-המחטף אותם מבצעת ממשלת-המעבר עתה. הואיל ומינויים מסוג זה מוכרים כשיטה לקביעת עובדות בשטח - ע"י יצירת מצב בו אחוז משמעותי מהפקידות והמינויים הבכירים אינם מקובלים על הממשל החדש ואינם שותפים לו בהשקפתם על הדרך הראויה לניהול המדינה ומוסדותיה - מחבל הדבר בעבודת הממשל ומשבש את ההרמוניה התפעולית של הממשלה החדשה; לא לכך מכוון הציבור שבחר ממשלה חדשה. על-כן, מינויים שימצאו בלתי ראויים מבחינה זו יבוטלו. לא במקרה נקבע הכלל שאין לבצע מינויים מרכזיים בתפקידים ממלכתיים בתקופת ממשלת מעבר. זאת על שום העקרון הניהולי הברור שנבחרי הציבור ראויים לעוזרים הרואים עין בעין עימם את העקרונות והמטרות על פיהם יש לנהל את המדינה ומוסדותיה. זו המשמעות האמיתית של חילופי שלטון: חילופי שיטה, דרך והנהגה. לא ייתכן להמשיך ולנהל את המדינה ומוסדותיה בדרך המופקרת בה כל בעל תפקיד או ממונה עושה במינויים בכירים בשירות הציבור כבשלו. התנהלות כזו מחבלת ביעילות, ברהיטות ובסדר העדיפות על פיהם מוקם, נבנה ומופעל השירות הציבורי ומאויישים התפקידים המרכזיים והרגישים ביותר בו.