אילה חסון (ערוץ 13) משגעת את המדינה בפרשת גל הירש. היא ממחזרת שוב ושוב טענות נגד המשטרה והפרקליטות משל נעשה סיכול ממוקד בצדיק. אך לא זה המצב. נכון, החקירה נגד הירש פרצה עם היוזמה למינויו למפכ"ל המשטרה. רוב החשדות הופרכו, במיוחד החשד לעבירות שוחד. אך מה לעשות: הבדיקה/החקירה התחייבה בשל המידע שהועלה, בטרם מונה לתפקיד, גם אם לצורך הפרכתו. ובהמשך, ממצאי החקירה שהתגלו, חייבו הגשת כתב אישום נגד הירש בגין עבירות מס בהיקף של מיליונים. אגב, שותפו למעשים יניב אדם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון. תת-אלוף (במיל.) גל הירש בעל רקורד צבאי מרשים. הוא זכאי להגנה מפני עוולות. חזקת החפות עומדת כמובן לזכותו. נקווה בשבילו/בשבילנו שיוכל בכל זאת להדוף את האישומים נגדו. אך כל הטררם התקשורתי שמובילה חסון להגנתו, כביכול - תוך הימנעות מהצגת פרטי כתב האישום כדבעי לציבור הצופים, מעורר שאלות. הימנעות לאורך זמן כמוהה כהסתרת מידע. וזה נוגד את המחויבות לציבור מצד ערוץ 13 בכלל וחסון בפרט. עשרות שנים אני עוסק בחשיפת שחיתות, כולל חשיפת מעשים בלתי חוקיים מצד בכירים במשטרה ובפרקליטות. הדברים לעיל לא נועדו להגן על גופים אלה מפני ביקורת, אלא להתריע: אין הצדקה לטררם תקשורתי גדול, שגובל בצביעות. שהרי: כשעומד על הפרק מינוי בכיר, מגיע לעיתים מידע הטעון חשיפה תקשורתית וחקירה. טבעי הוא - מקורות מידע צצים כשיש סיבה, מידע מוכמן המוחזק במאגרי הרשויות, קופץ ומחייב בדיקה. חובת העיתונות היא לפרסם, חובת המשטרה והפרקליטות היא לחקור ולמצות את הדין מקום שהתגלתה עבירה. וזה כורח בל יגונה - גם אם תוצאת הפרסום/החקירה היא עצירת המינוי או למצער עיכובו.

הבעיה אינה החשיפה והחקירה בפרשת גל הירש, ובנסיבות האמורות גם לא העיתוי. הבעיה החמורה הגובלת בשחיתות היא: מתי נמנעים בכירי המשטרה והפרקליטות מחקירה ומהעמדה לדין של אישים מיוחסים ומקורבים אליהם. על-כך יש לגנות ולשפוט לחומרה בכירים במשטרה ובפרקליטות. מועמדים פוטנציאליים לחקירה בחשד לאכיפה סלקטיבית והימנעות ממיצוי הדין עם אישים מיוחסים/מקורבים: רוני אלשיך, שי ניצן, אביחי מנדלבליט, ועוד ועוד.