אני מוצא לנכון לבקש סליחה מפועל הבניין מוחמד וותד ז"ל, שמצא את מותו בתאונה, שאירעה באתר בניין בטירת הכרמל. ישבתי על ספסל בטיילת בבת ים, בספסל סמוך ישבה קבוצה של ארבעה אנשים, ששוחחו, וכנראה לא הפריע להם הקול המרעים הבוקע מהרדיו, שבידי אחד מהם. נדהמתי מתמימות דעים שהייתה בחבורה בתגובתם למשמע הידיעה מהרדיו על תאונת עבודה קשה באתר בניין בצפון, בו נהרגו שני עובדים. אחד מפועלי הבניין שנהרג הוא מוחמד וותד, אב לתינוק בן שלושה חודשים. בשידור חזרו פעם נוספת, שרק לפני שנה מוחמד וותד התחתן, וכיום הוא אב לתינוק בן שלושה חודשים. התגובה המידית של מי שהרדיו היה בידו היתה: "לא נורא, זה בכלל יצא לטובה, כמה טוב שזה היה פועל ערבי". אני סולד מגילויי בוטות של לאומנות ערבית חשוכה, המדברת בשבחם של אלו שקוטפים חיי יהודים. באותה נשימה אני מוקיע כל גילוי של אהדה והערצה ללאומנות יהודית חשוכה. לדבר בשמחה בשבחו של האסון שאירע בטירת הכרמל זו לא רק לאומנות זו התבהמות חייתית. האדם שהרדיו היה בידו וגם הביע שביעות רצון מכך שמדובר רק בערבי, נראה לי כבר סבא לנכדים. האנשים, שגילו אהדה לשמחתו שמדובר בפעל ערבי, נראו כבני גילו. כנראה, כל אחד מהם הוא אבא לילדים. כל אחד מהם הוא סבא לנכדים. אני נשאר עם השאלה, איך נראים הערכים המוסריים והאנושיים, שמקרינים אנשים השמחים שנהרג פועל בניין ערבי. אני חש עצב מעוצמות הבוטות וגסות הרוח, שזקפו קומה מתוך מטעני השנאה לפועל ערבי, שמצא את מותו בתאונת עבודה. אני מודאג מעולם הערכים שהם מקרינים כהורים לילדיהם. אני כבר נמצא קרוב לפסגות של העשור התשיעי לחיי ואני כואב לא רק את המציאות, שאני עד לה, אלא אני כואב גם את המציאות, שתהיה מנת חלקם של ילדי, נכדי וניני שבדרך. אני כואב את הידיעה, שהדרכים בהן הלכתי היו מאוד מדממות, ולצערי, הן תמשכנה להיות זבות מדם גם אחרי לכתי. כל עוד תהיה פריחה לשנאות השווא של ערבי ליהודי ופריחה לשנאות השווא של יהודי לערבי הדרכים תהיינה מדממות. ובמציאות זו אני רוצה לבקש סליחה מפועל הבניין מוחמד וותד, שמת בתאונת עבודה שנה אחת אחרי נישואיו ושלושה חודשים אחר לידת בנו בכורו. אני רוצה לבקש סליחה, כי בטיילת בבת ים הובעה שמחה למותו ולשמחה זו הייתה הסכמה של מספר אנשים. כל עוד יהיו גילויי שמחה ברחוב הערבי על מותו של יהודי וגילויי שמחה ברחוב היהודי על מותו של ערבי - הדרכים תהיינה מדממות. המהלכים בנתיבי ההגות והמנהיגות של שני העמים יחד עם המוני הבנים בשני העמים המהלכים בדרכי החיים, כולם חייבים להמיר את שנאת השווא בגישה, שהם בני אב אחד - אברהם. עליהם לזכור, שהם אחים, הם בני שרה והגר, התועות במדבר ושואלות רק חמת מים חיים לבניהם ולא חמת מים מדממים, מים מצחינים משנאות קוטלות חיים יפים. וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי¹ בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם בִּדְוֵי עֶרֶשׁ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב לֹא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם רִשְׁפָּה וְרִפְשָׁה גָּמְאוּ מַתַּת רֶחֶם וָשַׁד - מַתַּת חַיֵּי שָׁרָה וְהָגָר בְּבִצּוֹת שִׁנְאַת חִנָּם. כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ יְהִי דְּבַר אֱלֹהִים אֵלַי לֵאמֹר: קַַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו - יִצְחָק קח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו - יִשְׁמָעֵאל וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד וַעֲשִׁיתֶם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי.