היום מתקיימות הבחירות במפלגותיהם של קמצא ובר קמצא ועל-מנת שלא יחשדו בי שיש לי זיקה פוליטית דווקא לקמצא או לבר הפלוגתא שלו, אגיד שזה יכול להתייחס למרצ שבה מתמודדים GILON GALON, התאומים הסיאמים, שמזכירים את המאבקים בקיבוצים שהתפלגו בין איחוד ומאוחד, כשעל הפרק היה אם סטלין הוא שמש העמים או רק אביב העמים, וכיום אם יש לסיים את הכיבוש הקולוניאליסטי או דווקא את הכיבוש הפשיסטי. מאידך זה יכול להיות המאבק בציונות הדתית בין בצלאל סמוטריץ' לאיתמר בן-גביר, כשרוחה של הרוח הציונית של אילת שקד מרחפת מעל ומתן כהנא שדווקא נמצא ברוח הממלכתית, כשכולם עושים רוח, נשיאים ורוח וגשם אין. כי מה ההבדל ביניהן? האם צריך להתיישב על כל גבעה או דווקא בכל גיא, מוות לערבים או רק למחבלים, מדינת הלכה או רק כפיה דתית. אני גם מחפש את המיקרוסקופ שיעזור לי למצוא את ההבדל בין בני גנץ, יאיר לפיד, גדעון סער, אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט. המרכז מפוצל ונטול אג'נדה וחוט שידרה, השמאל והימין מפוצלים, כששמאלה ממרצ נמצא את הקומוניסטים של עודה וימינה מסמוטריץ' נמצא את בן-גביר. אבל הקמצא האמיתי הוא ליברמן שמקמץ יחד עם נערי האוצר בתקציבים למורים ולרופאים, על-מנת לשמור את הקופה שלמה עבור הטייקונים, העשירים והמונופולים. רק בש"ס ובליכוד אין פלוגתא כי יש להם מנהיגים חזקים הדואגים לחלשים בפה ולחזקים במעש, אשפי הצביעות וכפל לשון. לא לדאוג, לא שכחתי את החרדים האשכנזים המשמיעים קולות של פיצול בין חסידים למתנגדים, אך בדבר אחד הם מאוחדים - להשתמט משירות לאומי או צהלי, וניצלת את רעך הפרייער, ישיבה בתלמוד תורה במקום הליכה לעבודה, אלא אם כן אלפי משגיחי כשרות שלא צריכה להיות על חשבון משלם המיסים נחשבת לעבודה, השתתפות בלוויות היא עמל, ומצוות פרו ורבו היא פרנסה. ישחקו הנערים לפנינו - שמאל או ימין, העיקר שהם תמיד מנצחים!